365

לפי נבואת הזעם של בני שבט המאיה, העולם כולו עומד להיחרב בשנת 2012.  

נו, באמת. אני נוטה לזלזל בנבואות שנועדו לשוטים ולשותים, במיוחד כשהן באות מפיו של שבט שכושר נבואתו מוטל בספק, שכן הוא נכחד בעצמו.

אבל מה אני בעצם יודעת, ואם הנבואה אמיתית היא ? שאני אתן לכל המעצבנים שאוהבים להגיד "אמרנו לכם", לומר בצדקנות ובתוכחה "אמרנו לכם" (אם יישאר מהם משהו) ?  לכן החלטתי להתארגן. הרי לא ייתכן שכל הגזע האנושי ייכחד. מישהו צריך להישאר לנקות. אולי נהיה ממתי המעט שכן ישרדו ושומה עליהם לבנות עולם חדש ומתוקן. כן, עולם של נשים בו לנשים יש מקום בכל מקום. אני בטוחה שזה יהיה עולם נטול אגו וחוסר הגיון, עולם של שלום ואחווה ומסיבות החלפת בגדים המוניות.

אז חוץ מלאגור אוכל (שריטה עמוקה שלי), מצלמה, ספרים אהובים, אלבומים של יזהר אשדות (אני מקווה שהוא ישכיל לשחרר מוקדם ככל האפשר את האלבום החדש שלו כדי שיישאר מספיק לנו זמן להקשיב), ונעלים שטוחות ונוחות (כי בהתחלה לא יהיה נוח להדס על עקבים כשהכול הרוס מסביב), החלטתי שמה שטוב לג'ולי מהסרט ג'ולי וג'וליה, טוב גם בשבילי. ג'ולי עמלה קשה בהכינה בכל יום מתכון מספר המתכונים של ג'וליה. אני הולכת על משהו נגיש ובגובה העיניים שדורש מצרך אחד – מצלמה. אני בחרתי לתעד כל יום בחיי, במשך 365 ימות שנת 2012. זה קל וזמין עם האפליקציות המעולות שבאייפון, והיומיום מזמן לנו שלל רגעים טובים וטובים פחות, כאלה שאנחנו לא נותנים עליהם את הדעת וכאלה שממש עושים לנו את היום. רגעים ששווה לנצור אותם ושמרגש יהיה להיזכר בהם ביום הדין ואולי ליבב קצת.

חוץ מזה, אני ממש אוהבת לצלם.

ברוכה הבאה, שנת 2012. מקווה שאת כאן כדי להישאר.  

צילום: סיגל מזרחי

פרק 6 - אליס

"חתול צ'שר, התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן ?" אמרה אליס.
זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע," אמר החתול.
"לא אכפת לי כל כך לאן-" אמרה אליס.
"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי," אמר החתול.
"-בתנאי שאגיע לאנשהו," הוסיפה אליס כהסבר.
"בטוח שתגיעי," אמר החתול, "אם רק תתמידי בהליכה".
(הרפתקאות אליס בארץ הפלאות / לואיס קרול)

"בכיוון ההוא, גר כובען, מסובב על כל הראש, ובכיוון ההוא, גר ארנביב, שמשתולל באביב... שניהם מטורפים."

חומר למחשבה.


שבת טובה 

פיליפ טאונסנד - כמוסת זמן מרגשת

כשהגיעו שנות ה-60 לבריטניה וחתרו תחת הסדר הישן, פיליפ טאונסנד היה שם כדי לתעד את המהפכה.
הוא תיעד את אנשי התקופה, היפים והמכוערים, הלורדים ובעלי המועדונים, אנשי תקשורת ואנשי עסקים, כוכבים ואנשי חברה, אומנים ואנשי רוח ובראשם הביטלס והרולינג סטונס. הוא תיעד את הבגדים אותם לבשו, המכוניות בהם נסעו ואת המטוסים בהם טסו.
פיליפ תיעד תקופה !

1966
הביטלס ובנות זוגם עם המהרישי, מהש יוגי. טאונסנד היה הצלם היחיד שהורשה להיכנס לפגישה זו

באופן מפתיע, הקריירה של פיליפ טאונסנד תיעדה את אחד העשורים המדהימים ביותר (בלונדון ידועה התקופה כתקופת "לונדון החוגגת", שהצטיינה בפריחה של תרבות, אופנה, מוזיקה ויצירה צעירה ומשוחררת). היא החלה בדיוק בתחילת שנות ה-60 והסתיימה ממש בסופן, תקופה בה הניח את מצלמתו והחל לעסוק בדברים אחרים. מספר שנים לאחר מכן, חזר לאותם צילומים שהונחו בארונו וגילה שבידיו אוצר אמיתי - תמונות שהן כמוסת זמן שתיעדה בצורה אמיתית ומציאותית תקופה שהשפיעה על אנשים כה רבים.
תמונותיו של פיליפ טאונסנד הן שנות ה - 60.


בעוד שצלמים רבים וטובים אחרים צילמו פורטרטים בלבד, טאונסנד הרחיב את עדשתו וצילם את הרקע, האווירה והסמלים של התקופה. 
דוגמה טובה לכך היא סדרת הצילומים של הרולינג סטונס הכוללת את הפעם הראשונה בה אי פעם צולמו כשהיו עניים ורעבים, בלי חוזה הקלטות, להקה שעדיין לא פרצה לתודעה.

1963
מחוץ לדירה של מיק וקית', אדית גרוב, צ'לסי

להבדיל מהביטלס שהפכו מ"בחורים רעים" ל"ילדים טובים" בהנהגת מנהלם הנרי אפשטיין, הרולינג סטונס עשו דרך הפוכה. מנהלם, אנדרו לוג אולדהם, ביקש מפיליפ לשוות להם בתמונות, מראה “חתרני, רע, ולא נעים של ילדי רחוב”. וכך נולדה סדרת הצילומים בהן הם נראים הולכים ברחובות לונדון, שותים בירה ויושבים מחוץ לבר לונדוני, נשענים על קירות התמזה בפרצופים קשוחים, שידיהם אוחזות במפשעתם. במקרה אחר הם נשענים על תאי טלפון שהפכו לאייקון לונדוני מוכר.

לא יודעת, מיק נראה לי כאן ילד טוב למדי...

תערוכת הצילומים The Beatles & The stones של פיליפ טאונסנד מוצגת בגלריית מינוטאור והיא כוללת מקבץ של 40 תמונות היסטוריות, מרגשות ונדירות, חתומות וממוספרות. 


התערוכה פתוחה לקהל הרחב, ללא תשלום, עד 31.12.11
גלריה מינוטאור: בן יהודה 100, תל אביב.
שעות פתיחה: יום א’-ה’: 10:30-19:30, יום ו’: 10:30-14:00, טלפון: 03-5228424