חורף ישראלי...

החורף הגיע. חורף גורם לי להרגיש נינוחה ורומנטית.

באביב ובקיץ אין ראשוניות כל כך מרגשת כמו בחורף. כשהחום מגיע, הוא מגיע לאט לאט... באביב יש מעט ימים יפים כאלה, שהשמש צהובה, השמיים כחולים והאוויר נקי. רוב הזמן אנחנו מקבלים מנות שרב כבדות המביאות איתן סופות חול, בדיוק כשסיימנו לנקות את הבית. ואז מיום ליום החום עולה, מלווה בלחות מעיקה ודביקה, ומאיים לכלות כל חלקה ירוקה, מחוייכת ומאושרת. כל מה שנותר לעשות זה למצוא מחסה ממוזג ולא לצאת ממנו עד כלות זעם. בשבילי הקיץ הוא מעין גברבר שרירי, מוחצן וקולני כזה שאוהב לעשות רושם ולהשתלט על הכל. נו, הישראלי המצוי...

סתיו של ממש אין לנו, כך שאפשר לדלג.

החורף הוא האיש החכם, המאופק והסולידי, זה שמשיג את שלו בדרכים מתוחכמות ובשקט שלו ומפזר מן תחושה כזו של ביטחון והתחלות חדשות, שהכל יהיה בסדר. וכשהוא מגיע, זה קורה בבת אחת... השמיים נצבעים באפור-תכלכל, האוויר הופך להיות אוורירי ורענן, הגשם מנקה את הרחובות והירוק חוזר להיות מחוייך ומאושר. הכל כל כך יפה, טהור ושקט. עונג אמיתי. הייתי מוותרת על ימי הקרה, אלה שחודרים לעצמות וגורמים לאף ולכפות רגליים להשתתק ולרעד בלתי נשלט בגוף, אבל זו הזדמנות להדליק את האח ולרבוץ מולו בהנאה גדולה, לשמוע את יזהר אשדות הכל כך חורפי (: ולספוג את ריחות המרק המתבשל על הכיריים...

והבגדים שיש בחורף ! הכי מגניב. גרביונים, צעיפים, מעילים, ג'קטים, מגפיים, כובעים. חולה על זה. שכבות, מרקמי בדים, אקססוריז. הכל כל כך עשיר ומלטף. ברור שמצדיק פוסט נפרד...

חורף גם מצטלם הכי יפה. ביום הגשום הזה, החלטתי לצאת לצלם קצת בים, בשבילי מקום שבו קורים השינויים הכי גדולים ומהירים. וככה, עם עומריקו המוכשר שלי, עמדנו משתאים מול הכחול-אפור הגדול הזה והבאנו יופי של תמונות.

תוך כדי כתיבה, אני מגלה בעצם מהי העונה המועדפת עלי, דבר שהשתנה עם הגיל. ומה עליכם ?

שיהיה סופשבוע רגוע וחמים,

סיגל

מלכת אסתר

איזה כייף, קניתי את דיסק האוסף החדש של מדונה, Celebration. מיטב השירים של המלכה קובצו לאוסף אחד מ ה מ ם המהווה מעין סיכום ל 27 שנות יצירה מופלאות. תוכלו למצוא את Hang up, Vogue, Holiday, La isla bonita, Like a prayer, שיר הנושא של האלבום ועוד רבים וטובים.

מדונה לואיז צ'יקונה היא זמרת פופ, מלחינה, שחקנית, רקדנית, סופרת, מפיקה, פעילה חברתית וסמל אופנה.

אני מעריצה את האישה ופועלה על התעוזה והאומץ, האנרגיות הבלתי נלאות, הפרפקציוניזם, הנחישות, היצירתיות, החוש העסקי, היכולת להקדים את זמנה ולהמציא את עצמה כל פעם מחדש, היופי והכישרון. ובל נשכח את ג'יזס. בינינו, מי לא הייתה רוצה חיית מחמד ברזילאית, צעירה, חטובה ושרירית ?...

נכון, יש זמרות טובות ממנה, ומדי פעם מזכירים זמרת זו או אחרת כיורשת פוטנציאלית, אבל דבר לא יעזור - מדונה יש רק אחת.

ואיזה יופי היא נראית. מדונה אמנם עברה תחת סכין המנתחים ואולי גם נגר היה מעורב בעיצובה, אבל עדיין לא יאמן שהיא בת 51 ! גם כשהיא מתעוררת בבוקר, היא נראית יותר טוב ממני גם אם אעבור ריטוש מסיבי בפוטושופ...

השנה זכיתי לראות אותה שבוע אחר שבוע במופע המצליח Sticky & sweet. הפעם הראשונה הייתה בבלגרד ב 23.8.09 והשנייה בפארק הירקון ב 2.9.09. ככה אני, כשטוב לי, אני לא מרפה וממצה כל רגע. המופע היה מדהים ומשלהב ומדונה כהרגלה, היתה מושלמת.

נשאר רק לאחל למדונה הרבה בריאות כדי שנוכל להמשיך ליהנות ממנה. בקורס אסטרולוגיה סינית, ניתחנו את המפה שלה. לפי הניתוח, השנה היא מסיימת עשור מעולה ונכנסת לעשור שיהיה מעולה לא פחות. יופי, אז יש למה לצפות. 

שלכם,

סיגל

פרובנס שלי

בדיוק לפני שנה היינו, קוקי ואני, בפרובנס. שבוע של שכרון חושים.  

חרשנו את פרובנס המהממת לאורכה ולרוחבה ובכל כפר שביקרנו היו פזורות שפע חנויות מקסימות לעיצוב כפרי. דברים יפים כמו ריהוט, כלים, אביזרים, טקסטיל. ממש חגיגה לעיניים.

במשך שבוע שלם קיבלתי מנה גדושה ומרוכזת של האהבה שלי ואז גמלה בליבי ההחלטה הסופית לפתוח גלריה לעיצוב בית. כי זה מה שעושה לי טוב. בכל פעם שאני נכנסת למקומות כאלה, משהו קורה לי. נשמתי נעתקת, עיניי נפערות לרווחה, לבי מקפץ בהתרגשות, תחושות של רוגע ושלווה אופפות אותי בן רגע. אני מרגישה שאני אליסה בארץ הפלאות ומיד קובעת בהחלטיות: "סיגל, זה מה שאת צריכה לעשות !".

והראש עובד, חושב ומדמיין ואני רואה בעיני רוחי איך תיראה החנות שלי ויודעת איך יקראו לה (רמז – השם מסתתר בפוסט. פרס למנחשים נכון...).

זהו, חברים. לא אלאה אתכם במילים מיותרות. מזמינה אתכם ליהנות מתמונות של פנינות החמד שצילמתי בטיול המשכר ומקווה שתצליחו להבין למה אני מתכוונת...

שלכם,

סיגל

מוסיקה, ללב היא חודרת...

אני לא מסוגלת לדמיין את חיי ללא מוסיקה.

מוסיקה מקפיצה אותי, משמחת אותי, מחייה אותי, מעיפה אותי לשמיים ולפעמים, גם סוחטת ממני דמעה...
כשהייתי ילדה, היה לנו פטיפון כזה נייד, בצבעים של בורדו ולבן שישב באופן קבוע בחדר המשותף ללימור ולי. שמענו פסטיבלי ילדים וכאלה. יותר מאוחר כבר השתכללנו. אבא קנה מערכת סטריאו ואוסף התקליטים גדל. היו שם בוני אם, אבבא, חוליו איגלסיאס, בי ג'יס, טום ג'ונס, ברברה סטרייסנד...אח, שנות ה 70 העליזות.    
בשנות ה-80, הייתי כל כך מחוברת למוסיקה, שנהגתי ללכת ברחוב עם רדיו-טייפ... רציתי לחלוק עם כל העולם את השמחה והאושר, אז הייתי מניחה את הטייפ על אדן החלון ומאלצת את השכנים המסכנים לשמוע את דוראן דוראן בלופ מטורף... פעם אפילו הגשתי שירים ברשת ג' בתוכנית הכי שווה של מלאכי חזקיה. אכלתי, ישנתי ונשמתי מוסיקה.  

במרוצת השנים העניין קצת נרגע. שמעתי מוסיקה, קניתי דיסקים ולפעמים הרגשתי שאת חיי מלווה פסקול מוסיקלי, כמו באלי מקביל, אבל היו דברים אחרים, קצת יותר חשובים, שתפסו את מקומה של האהבה הזאת. עד לאחרונה.
שני דברים עושים לי טוב במיוחד. הראשון זה לנהוג באוטו עם הדיסקים האהובים עלי, מתנגנים בפול ווליום ואם מזג האויר מאפשר, אז גם לפתוח חלון. מישהו אמר ערסית ?...

הדבר השני - הופעות חיות. את הקסם והעוצמה שבהופעה חיה, גיליתי, אני מודה, רק בשנה האחרונה. זה לא שבעבר לא הלכתי להופעות, אבל השנה החוויות היו שונות לחלוטין...תרשו לי לספר קצת איך התחיל הרומן המרגש שלי עם הופעות חיות השנה, במיוחד על שתיים ש"ריסקו" את חיי (במובן חיובי).  
הכל התחיל בהופעה של פול יאנג בינואר השנה. פול היה מושא הערצה של לימור בשנות ה 80. למעשה, היא נראתה אז בדיוק כמוהו... אני חשבתי שהוא חמוד אך גמלוני ושהוא שר יפה. אז קנינו כרטיסים לשורה הראשונה. הצטיידנו בזר פרחים וכתבנו ברכה מפגרת מקושטת בלבבות כדי שלימור תתן לו במהלך ההופעה. מרגע שכף רגלי דרכה בהיכל התרבות, הרגשתי אנרגיות מטורפות באויר. משהו יוצא דופן שגרם לי להיות מגעילה, לחטוף ללימור את הזר באחד השירים ולשעוט באקסטזה לכיוון הבמה כשאני משאירה אותה נדהמת ופעורת פה. ואז פול התיישב איתי על שפת הבמה, חיבק ושר... בשלב מסוים בהופעה, מעריצים התאספו בקדמת הבמה וצרחו בטירוף, כאילו שנות ה 80 לא עברו מעולם. לידנו אף היתה אחת, לא  צעירה, שצווחה בייאוש - קח אותי פול, קח אותי !!! ואז הגיע הרגע המכונן. הלב פועם בהתרגשות גם עכשיו, כשאני כותבת על זה...  במהלך השיר Every time you go away פול נגש אלי וסימן לי עם האצבע לעלות לבמה. ואני מסתכלת מסביב, מצביעה על עצמי ושואלת בתמימות - אני ??? באותו רגע ידו המושטת אחזה בידי ומשכה אותי אליו לבמה לריקוד סלואו סוער ומרגש... אין מילים. מיותר לציין שההופעה היתה קצרה ומאכזבת עבור כולם אבל אני יצאתי די מרוצה... 

2009 נחשבת לשנה מאד פוריה מבחינת הופעות של אמנים מחו"ל כך שקפצתי על כל הזדמנות שנקרתה בדרכי. הייתי בדפש מוד (ככה), פעמיים במדונה (בסרביה ובארץ - מלכה !) ובחוליו איגלסיאס (מיותר). פקדתי את הזאפה בהופעות של גידי גוב (הורס) ואמנים לא מוכרים כמו הלהקה שמבצעת קאוורים של קווין (צר לי, אינני זוכרת את שמם אבל הם מעולים) ואייל והגרובנד (מופע מחווה לריי צ'רלס - מדהים). וכמובן, תיסלם (פצצה) בקיסריה. 

אבל השיא, חברים, השיא היה המופע האירי של יזהר אשדות...  מה אומר ומה אספר ? 
את יזהר אשדות ראיתי לראשונה בהופעה ב 2007, נדמה לי, בסיבוב של "הלילות שלנו". ביוני השנה ראיתי אותו בהופעה של תיסלם ואז כבר נפלתי שדודה לרגליו (תרתי משמע, היינו ממש ליד הבמה מתחת לרגליו). ביולי השנה אורלי ואני חגגנו יומולדת במופע האירי של יזהר בצהרי יום שישי בזאפה. אני תרה אחר מילים שיתארו את החוויה העמוקה שחוויתי בעקבות המופע אבל אולי מספיק שאציין שבארבעת החודשים האחרונים דיסקים של יזהר מתנגנים אצלי נון-סטופ ושהלכתי ל 4 הופעות נוספות שלו ואני כבר מתכננת את זו שבדצמבר... במופע יזהר מבצע ממיטב שיריו הבלתי נשכחים בניחוח אירי משכר. למעשה זה מפגש מרתק של מוסיקת רוק משובחת ומוסיקה עממית אירית.  המילים הנהדרות, העיבודים המדהימים, כשרון הנגינה המופלא והשליטה המושלמת של יזהר בגיטרה (הידעתם שהוא שמאלי וכמה קשה לנגן ככה?) יחד עם אישיות כובשת שבאה לידי ביטוי בהופעות שלו, הם מתכון מוצלח להופעה מחשמלת, שמחה ואנרגטית !!!  אני מכורה. לכו ותיווכחו בעצמכם. מה לכו - רוצו, אתם עוד כאן ?... (באתר של  יזהר אשדות תוכלו לעקוב אחרי לוח ההופעות שלו).

לסיום, יש כאלה שניתוח מאזנים עושה להם את זה, יש כאלה שנרגשים מכביסות ועבודות נקיון. צביקה פיק שר פעם "מוסיקה, ללב היא חודרת, ומדליקה את כל הנשמות וגם מדביקה בקצב רוגע את כל הגוף ואז מתחשק באוויר לעוף ..." זו תמצית ההרגשה שלי כשאני שומעת מוסיקה טובה.
נסו את זה בבית... מצאו את הדבר הקטן הזה שעושה לכם טוב ותדבקו בו.
שלכם,
סיגל

שוק הפשפשים

איך אני אוהבת את שוק הפשפשים. בשבילי המקום הוא מן מנהרת זמן. בשוטטות בין הדוכנים, אני נתקלת בהמון פריטים שדומים להם היו אצלנו בבית וזכרונות סנטימנטליים עולים ומציפים אותי... 

בשישי האחרון טיילנו שם, אני, אחותי לימור ואמי. לימור ניחנה ביכולת מופלאה למציאת מציאות (יחד עם טעם טוב).

השלל שלי כלל סט כלי הגשה מפורצלן בולגרי אמיתי (6 חלקים ב 100 ש"ח), סט של כפיות עתיקות מצופות כסף עם תעודת אחריות מקורית (50 ש"ח), קנקן זכוכית חומה (20 ש"ח), 2 ספרי עיצוב חדשים (80 ש"ח שניהם) ו 3 דיסקים חדשים ומקוריים (80 ש"ח שלושתם). מציאה , לא ?

לאחרונה שוק הפשפשים עובר מהפכה של ממש. כפטריות אחרי הגשם נפתחים בתי קפה, גלריות וחנויות בוטיק לצד פרוייקטים של בנייני מגורים קסומים.
אני רוצה להמליץ על כמה חנויות ששווה ביותר להיכנס אליהן.

{ One Bedroom }

מדובר בחנות קונספט מדהימה המעוצבת כחדר של צעירה שבו ניתן למצוא פריטי אופנה של מעצבים ישראליים צעירים, מותגים מיובאים מחו"ל, אקססוריז, אוסף פריטי וינטג' לצד רהיטים ואביזרים לבית. 

עושה חשק לעבור לגור שם... למה להכביר במילים ? תסתכלו בתמונות. 

יהודה מרגוזה 12

 

{ אלונה בר-יונה }

חנות סטודיו של מעצבת אופנה צעירה. אהבתי במיוחד את אוסף השמלות הפרחוניות מבד אוורירי ונשפך...
יהודה מרגוזה 10

{ הסדנא }

חנות חיובית ומקסימה בה נמכרים מוצרים מחומרים ממוחזרים, חולצות בהדפסה במקום, פיות מקומיות (מן כרטיסי מזל ומשחק) ושוקולד בריאות. לכדו את עיני האהילים המיוחדים העשויים מכפיות גלידה צבעוניות.

רבי נחמן 2, http://www.hasadna.com/

{ La fille sur la pont }

חנות בוטיק מרהיבה של המעצבת שרון ברונשייר. בגדים במראה נקי ונשי, בצבעוניות סולידית של אפור, שחור, לבן וכסוף, מחומרים איכותיים ומיוחדים ובגימור בעבודת יד. במיוחד אהבתי את העליונית הקצרה עם האפליקציה מהתחרה במחלקה הלבנה. מהמם. אגב, פירוש השם הוא "נערה על גשר". 

הרכבת 12, www.brunsher.com

ולאוהבי דיסקים וספרים, ממש צמוד לחנות של שרון, יש חנות קטנטנה שבה מבחר ספרים ודיסקים חדשים במחירים מצחיקים. רכשתי 2 ספרי עיצוב חדשים (יונתן מונג'ק של אורלי רובינזון וצבעים של ג'ודית מילר) ו-3 דיסקים חדשים תמורת 160 ש"ח בלבד. מומלץ ביותר !!!

ומה אתם אוהבים השוק הפשפשים ?
כיתבו לי.
שלכם,
סיגל

אודרי הפבורן - הכי יפה בעולם

"אנשים משייכים אותי לתקופה בהם הסרטים היו נחמדים, נשים לבשו שמלות יפות בסרטים והמוזיקה הייתה תמיד נעימה. אני אוהבת שאנשים כותבים לי ואומרים "היה לי מצב רוח רע ואז נכנסתי לקולנוע, ראיתי סרט שלך וזה עשה את כל ההבדל". 

אודרי הפבורן

הערצתי לאודרי הפבורן התפתחה בשנות ילדותי המאוחרות. אני זוכרת את הציפיה השבועית לסרטי הקולנוע ששודרו בטלויזיה בכל ליל שישי. במיוחד אהבתי את הסרטים משנות ה-50 וה-60 שעבורי מסמלות תקופה מיוחדת. כילדה הייתי סוג של ברווזון מכוער - מאד מאד מאד רזה, גמלונית כזו, עם גבות שחורות עבותות.  הבטחון העצמי שלי לא היה משהו אבל בכל פעם ששודר סרט עם אודרי הפבורן, הרגשתי בעננים. אודרי, עם הרזון, עיני השקד הענקיות, הגבות העבות והשיק ההורס, היוותה מודל השראה וחיקוי עבורי. חשבתי לעצמי "למרות הרזון שלה היא הרי כליל השלמות, אז בטח מצבי לא כ"כ נורא...".

אחד מתפקידיה הידועים ביותר היה בסרט הקסום, "ארוחת בוקר בטיפני" (1961) בו גילמה את דמותה של הולי גולייטלי. את הסרט הזה ראיתי המון פעמים והוא אחד הפייבוריטים שלי. עד היום, אחד השירים האהובים עלי הוא Moon river אותו אודרי מבצעת בסרט.

אני מצרפת לינק לשיר - תהנו מרגעי קסם נדירים. http://www.youtube.com/watch?v=BOByH_iOn88&feature=PlayList&p=A9B18F131DB71A7C

שלכם,

סיגל

 What I've found does the most good is just to get into a taxi and go to Tiffany's. It calms me down right away, the quietness and the proud look of it; nothing very bad could happen to you there, not with those kind men in their nice suits...

HOLLY GOLIGHTLY‎

חטאים מתוקים

הי

עוגיות הן חטאים מתוקים. אין כמו עוגיה טובה ליד הקפה הראשון של הבוקר.

מאז שקיבלתי במתנה את ה KMIX של קנווד, נשבר אצלי מחסום האפייה. ומאז שקניתי את ספר העוגיות המקסים "קופסת העוגיות שלי" של בני סיידא, אני אופה המון עוגיות. 

בספר יש מתכונים קלים ופשוטים לעוגיות מכל הסוגים - עוגיות פשוטות, עוגיות אגוזים, עוגיות שקדים, עוגיות שוקולד, ממולאות, מלוחות, ללא אפיה ועוד.

האם יש לכן מתכונים מעניינים לעוגיות ובכלל ?

בהצלחה,

סיגל