ראיתי ב DVD את ג'ולי וג'וליה, סרט מקסים עם מריל סטריפ ואיימי אדמס, שעושה חשק אדיר לאכול ולחייך (ולצפות בו שוב...).
הסרט מבוסס של שני רבי מכר (סיפורים אמיתיים) המביאים את זיכרונותיה של ג'וליה צ'יילד, כוהנת הבישול הצרפתי בארה"ב, מי שכתבה את רב המכר Mastering the Art of French Cooking, והגישה את אחת מתכניות הבישול המפורסמות בארה"ב. האישה שלימדה את אמריקה לאכול ולבשל.
לצד ג'וליה צ'יילד משמשת כמקור השראה לעלילה גם ג'ולי פאוול, בלוגרית שהתפרסמה ברחבי ארה"ב לפני מספר שנים, כאשר הכינה מדי יום, ובמשך שנה תמימה, 524 ממתכוניה המהוללים של הבשלנית הנודעת, ודיווחה על כך מיד לקוראיה הנאמנים.
סיפור חייהן של ג'ולי וג'וליה שזורים זה בזה. שתיהן אמנם חיות בתקופה ובמקומות שונים זו מזו, אך יש ביניהן מכנה משותף והוא חיפוש דרך ועניין בחיים יחד עם אהבה עצומה לאוכל. וכמו שג'וליה אומרת בסרט: "קניית אוכל כייפית כמו קניית שמלה..."
מריל סטריפ מגלמת את ג'וליה צ'יילד בחינניות ו"גונבת את הסרט". באופן כללי, תמיד עושה רושם שמריל סטריפ, אלופת המבטאים, כל כך מזדהה עם תפקידיה ונכנסת בצורה מושלמת ואינטליגנטית לנעלי הדמות שהיא מגלמת, שבעצם היא הדמות. אפשר בקלות לטעות ולחשוב שמריל סטריפ היא ג'וליה צ'יילד: אשה גדולת מימדים, חמה, קולנית, בעלת חיתוך דיבור ייחודי, לבבית, מלאת שמחת חיים, אמיתית, כנה, אוהבת, יצרית, גדולה מהחיים.
.jpg)
הסרט עורר בי הזדהות לא מעטה בכמה מובנים...למשל בסצינה שבה ג'ולי מחליטה לעשות משהו עם עצמה ולפתוח בלוג על אוכל והיא ובעלה יושבים יחד ובונים אותו. ממש חשתי על בשרי את ההתרגשות עם רגע צאתו של הבלוג לעולם, הרי גם אני הייתי שם, באותו יום שבת לפני כ 4 חודשים...
וגם אני מאד אוהבת לאכול. בכלל אני חושבת שאוכל הוא אחד מתענוגות החיים. רוצים לשמח אותי ? תנו לי צלחת של אוכל ביתי פשוט וטעים ואל תבקשו ביס ותפריעו לי לאכול. בשבילי זו חוויה מטריפת חושים, סקסית ומרטיטה (כמו הופעה של יזהר...). באוכל יש גם משהו מנחם ובישול הוא דרך לברוח מכל היום. וכמו שאומרת ג'ולי בסרט בעודה אופה פאי קרם שוקולד "מה אני אוהבת בבישול ? שגם לאחר יום שבו כלום לא בטוח, אפשר לחזור הביתה ולדעת בוודאות שאם נוסיף לשוקולד חלמונים וסוכר, הוא יהפוך לסמיך. זה כל כך מנחם..." (סלחו לי אם הציטוט לא מדויק, העיקר הכוונה).
וגם בסרט, כמו בחיים, ישנם רגעי משבר ואכזבה לא מעטים, רגעים שבהם הדברים לא קורים בדיוק כפי שתכננו או חלמנו. וכן, צריך לעמוד על הרגליים ולהמשיך הלאה, עם חיוך גדול, תוך אמונה מלאה בצדקת הדרך ובעצמך. וזו עובדה גם בסרט: ספרה של ג'וליה צ'יילד התפרסם רק לאחר 8 שנים של עמל רב ודחיות מחברות הוצאה לאור שונות וספרה של ג'ולי התפרסם לאחר שנה מרגשת אך מתישה של בישול יומיומי וכתיבה בבלוג, כשאכזבות היו חלק מהדרך.
ואלה התובנות שיצאתי איתן לאחר הצפייה:
ג'ולי וג'וליה הוא סרט מוטיבציה משובץ ברגעים משעשעים, מרגשים ושובי לב ובפסקול מוסיקלי קסום (בצד שמאל מצורף לינק לנעימת הנושא מהסרט. השמיעו וקראו את הפוסט תוך כדי). מומלץ מאד, במיוחד בימי החורף הגשומים והסוערים שנחתו עלינו, תודה לאל...
ובהשראת נושא האוכל בסרט, אני טסה ביום שישי לאיטליה המהממת, לחמישה ימים של אוכל טוב ושכרון חושים.
חוויות - כשאחזור...
שיהיה סופשבוע מענג,
שלכם
סיגל
.jpg)
הסרט מבוסס של שני רבי מכר (סיפורים אמיתיים) המביאים את זיכרונותיה של ג'וליה צ'יילד, כוהנת הבישול הצרפתי בארה"ב, מי שכתבה את רב המכר Mastering the Art of French Cooking, והגישה את אחת מתכניות הבישול המפורסמות בארה"ב. האישה שלימדה את אמריקה לאכול ולבשל.
לצד ג'וליה צ'יילד משמשת כמקור השראה לעלילה גם ג'ולי פאוול, בלוגרית שהתפרסמה ברחבי ארה"ב לפני מספר שנים, כאשר הכינה מדי יום, ובמשך שנה תמימה, 524 ממתכוניה המהוללים של הבשלנית הנודעת, ודיווחה על כך מיד לקוראיה הנאמנים.
סיפור חייהן של ג'ולי וג'וליה שזורים זה בזה. שתיהן אמנם חיות בתקופה ובמקומות שונים זו מזו, אך יש ביניהן מכנה משותף והוא חיפוש דרך ועניין בחיים יחד עם אהבה עצומה לאוכל. וכמו שג'וליה אומרת בסרט: "קניית אוכל כייפית כמו קניית שמלה..."
מריל סטריפ מגלמת את ג'וליה צ'יילד בחינניות ו"גונבת את הסרט". באופן כללי, תמיד עושה רושם שמריל סטריפ, אלופת המבטאים, כל כך מזדהה עם תפקידיה ונכנסת בצורה מושלמת ואינטליגנטית לנעלי הדמות שהיא מגלמת, שבעצם היא הדמות. אפשר בקלות לטעות ולחשוב שמריל סטריפ היא ג'וליה צ'יילד: אשה גדולת מימדים, חמה, קולנית, בעלת חיתוך דיבור ייחודי, לבבית, מלאת שמחת חיים, אמיתית, כנה, אוהבת, יצרית, גדולה מהחיים.
.jpg)
הסרט עורר בי הזדהות לא מעטה בכמה מובנים...למשל בסצינה שבה ג'ולי מחליטה לעשות משהו עם עצמה ולפתוח בלוג על אוכל והיא ובעלה יושבים יחד ובונים אותו. ממש חשתי על בשרי את ההתרגשות עם רגע צאתו של הבלוג לעולם, הרי גם אני הייתי שם, באותו יום שבת לפני כ 4 חודשים...
וגם אני מאד אוהבת לאכול. בכלל אני חושבת שאוכל הוא אחד מתענוגות החיים. רוצים לשמח אותי ? תנו לי צלחת של אוכל ביתי פשוט וטעים ואל תבקשו ביס ותפריעו לי לאכול. בשבילי זו חוויה מטריפת חושים, סקסית ומרטיטה (כמו הופעה של יזהר...). באוכל יש גם משהו מנחם ובישול הוא דרך לברוח מכל היום. וכמו שאומרת ג'ולי בסרט בעודה אופה פאי קרם שוקולד "מה אני אוהבת בבישול ? שגם לאחר יום שבו כלום לא בטוח, אפשר לחזור הביתה ולדעת בוודאות שאם נוסיף לשוקולד חלמונים וסוכר, הוא יהפוך לסמיך. זה כל כך מנחם..." (סלחו לי אם הציטוט לא מדויק, העיקר הכוונה).
וגם בסרט, כמו בחיים, ישנם רגעי משבר ואכזבה לא מעטים, רגעים שבהם הדברים לא קורים בדיוק כפי שתכננו או חלמנו. וכן, צריך לעמוד על הרגליים ולהמשיך הלאה, עם חיוך גדול, תוך אמונה מלאה בצדקת הדרך ובעצמך. וזו עובדה גם בסרט: ספרה של ג'וליה צ'יילד התפרסם רק לאחר 8 שנים של עמל רב ודחיות מחברות הוצאה לאור שונות וספרה של ג'ולי התפרסם לאחר שנה מרגשת אך מתישה של בישול יומיומי וכתיבה בבלוג, כשאכזבות היו חלק מהדרך.
ואלה התובנות שיצאתי איתן לאחר הצפייה:
- לעשות רק דברים שאוהבים, שבאים מתוך להט פנימי...
- להאמין בחלום ובשילוב נכון של נחישות, התמדה, דבקות במטרה ואמונה בעצמך, ולא משנה כמה זמן זה ייקח, השמים הם הגבול...
- לא לפחד ולא להתנצל על פשלות בישוליות...
- אין דבר כזה "יותר מדי חמאה"...
ג'ולי וג'וליה הוא סרט מוטיבציה משובץ ברגעים משעשעים, מרגשים ושובי לב ובפסקול מוסיקלי קסום (בצד שמאל מצורף לינק לנעימת הנושא מהסרט. השמיעו וקראו את הפוסט תוך כדי). מומלץ מאד, במיוחד בימי החורף הגשומים והסוערים שנחתו עלינו, תודה לאל...
ובהשראת נושא האוכל בסרט, אני טסה ביום שישי לאיטליה המהממת, לחמישה ימים של אוכל טוב ושכרון חושים.
חוויות - כשאחזור...
שיהיה סופשבוע מענג,
שלכם
סיגל
.jpg)
עשית לי חשק לראות את הסרט ואני אחת שממש לא מתה על בישול. בקולנוע זה מצטלם יפה - למשל הסרט המטבח של מרתה :-)
השבמחקאבל נכון, שומעים כ"כ הרבה פעמים את המילה לא, לא, לא... קשה... אבל אולי מישהו בסוף יאמר את הכן הנכסף. רק אופטימיות.
תעשי חיים באיטליה, תאכלי הרבה ותישארי רזה - זה בגנים.
עוד מכנה משותף....אוכל ומוסיקה....יאמי.
השבמחקלגבי החמאה, אני יכולה להגיד לך שיש דבר כזה, יותר מדי חמאה....אולי את לא חווית את התחושה, אבל יש לי חדשות בשבילך...אצלי זה יושב בתח...ת אם זה בא יותר מדי.
נשיקות יפתי ושתהייה לך אחלה נסיעה לאיטליה, לא לשכוח איזו ויטוריו או אלפרדו עם עינים נוצצות, שיער שחור מבריק וגוף חטוב...למזוודה וישירות לראשון לציון. אם לא ילך, אז פסטה שמנמנה ורחבה מבריקה מחמאה.....פחחחח נשיקות