365

לפי נבואת הזעם של בני שבט המאיה, העולם כולו עומד להיחרב בשנת 2012.  

נו, באמת. אני נוטה לזלזל בנבואות שנועדו לשוטים ולשותים, במיוחד כשהן באות מפיו של שבט שכושר נבואתו מוטל בספק, שכן הוא נכחד בעצמו.

אבל מה אני בעצם יודעת, ואם הנבואה אמיתית היא ? שאני אתן לכל המעצבנים שאוהבים להגיד "אמרנו לכם", לומר בצדקנות ובתוכחה "אמרנו לכם" (אם יישאר מהם משהו) ?  לכן החלטתי להתארגן. הרי לא ייתכן שכל הגזע האנושי ייכחד. מישהו צריך להישאר לנקות. אולי נהיה ממתי המעט שכן ישרדו ושומה עליהם לבנות עולם חדש ומתוקן. כן, עולם של נשים בו לנשים יש מקום בכל מקום. אני בטוחה שזה יהיה עולם נטול אגו וחוסר הגיון, עולם של שלום ואחווה ומסיבות החלפת בגדים המוניות.

אז חוץ מלאגור אוכל (שריטה עמוקה שלי), מצלמה, ספרים אהובים, אלבומים של יזהר אשדות (אני מקווה שהוא ישכיל לשחרר מוקדם ככל האפשר את האלבום החדש שלו כדי שיישאר מספיק לנו זמן להקשיב), ונעלים שטוחות ונוחות (כי בהתחלה לא יהיה נוח להדס על עקבים כשהכול הרוס מסביב), החלטתי שמה שטוב לג'ולי מהסרט ג'ולי וג'וליה, טוב גם בשבילי. ג'ולי עמלה קשה בהכינה בכל יום מתכון מספר המתכונים של ג'וליה. אני הולכת על משהו נגיש ובגובה העיניים שדורש מצרך אחד – מצלמה. אני בחרתי לתעד כל יום בחיי, במשך 365 ימות שנת 2012. זה קל וזמין עם האפליקציות המעולות שבאייפון, והיומיום מזמן לנו שלל רגעים טובים וטובים פחות, כאלה שאנחנו לא נותנים עליהם את הדעת וכאלה שממש עושים לנו את היום. רגעים ששווה לנצור אותם ושמרגש יהיה להיזכר בהם ביום הדין ואולי ליבב קצת.

חוץ מזה, אני ממש אוהבת לצלם.

ברוכה הבאה, שנת 2012. מקווה שאת כאן כדי להישאר.  

צילום: סיגל מזרחי