Sigal nice things

בא לי...

noreply@blogger.com (סיגל) — Thu, 08 Mar 2012 09:00:00 +0000

בא לי על זה.

שמלה כתומה עם חגורה מעור נאפה של גוצ'י

3,200 $

כמה הדולר היום ?

ה Pintrest שלי

365

noreply@blogger.com (סיגל) — Sat, 07 Jan 2012 13:56:00 +0000

לפי נבואת הזעם של בני שבט המאיה, העולם כולו עומד להיחרב בשנת 2012.

נו, באמת. אני נוטה לזלזל בנבואות שנועדו לשוטים ולשותים, במיוחד כשהן באות מפיו של שבט שכושר נבואתו מוטל בספק, שכן הוא נכחד בעצמו.

אבל מה אני בעצם יודעת, ואם הנבואה אמיתית היא ? שאני אתן לכל המעצבנים שאוהבים להגיד "אמרנו לכם", לומר בצדקנות ובתוכחה "אמרנו לכם" (אם יישאר מהם משהו) ? לכן החלטתי להתארגן. הרי לא ייתכן שכל הגזע האנושי ייכחד. מישהו צריך להישאר לנקות. אולי נהיה ממתי המעט שכן ישרדו ושומה עליהם לבנות עולם חדש ומתוקן. כן, עולם של נשים בו לנשים יש מקום בכל מקום. אני בטוחה שזה יהיה עולם נטול אגו וחוסר הגיון, עולם של שלום ואחווה ומסיבות החלפת בגדים המוניות.

אז חוץ מלאגור אוכל (שריטה עמוקה שלי), מצלמה, ספרים אהובים, אלבומים של יזהר אשדות (אני מקווה שהוא ישכיל לשחרר מוקדם ככל האפשר את האלבום החדש שלו כדי שיישאר מספיק לנו זמן להקשיב), ונעלים שטוחות ונוחות (כי בהתחלה לא יהיה נוח להדס על עקבים כשהכול הרוס מסביב), החלטתי שמה שטוב לג'ולי מהסרט ג'ולי וג'וליה, טוב גם בשבילי. ג'ולי עמלה קשה בהכינה בכל יום מתכון מספר המתכונים של ג'וליה. אני הולכת על משהו נגיש ובגובה העיניים שדורש מצרך אחד – מצלמה. אני בחרתי לתעד כל יום בחיי, במשך 365 ימות שנת 2012. זה קל וזמין עם האפליקציות המעולות שבאייפון, והיומיום מזמן לנו שלל רגעים טובים וטובים פחות, כאלה שאנחנו לא נותנים עליהם את הדעת וכאלה שממש עושים לנו את היום. רגעים ששווה לנצור אותם ושמרגש יהיה להיזכר בהם ביום הדין ואולי ליבב קצת.

חוץ מזה, אני ממש אוהבת לצלם.

ברוכה הבאה, שנת 2012. מקווה שאת כאן כדי להישאר.

צילום: סיגל מזרחי

פרק 6 - אליס

noreply@blogger.com (סיגל) — Fri, 16 Dec 2011 20:55:00 +0000

"חתול צ'שר, התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן ?" אמרה אליס.
זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע," אמר החתול.
"לא אכפת לי כל כך לאן-" אמרה אליס.
"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי," אמר החתול.
"-בתנאי שאגיע לאנשהו," הוסיפה אליס כהסבר.
"בטוח שתגיעי," אמר החתול, "אם רק תתמידי בהליכה".
(הרפתקאות אליס בארץ הפלאות / לואיס קרול)

"בכיוון ההוא, גר כובען, מסובב על כל הראש, ובכיוון ההוא, גר ארנביב, שמשתולל באביב... שניהם מטורפים."

חומר למחשבה.

שבת טובה

פיליפ טאונסנד - כמוסת זמן מרגשת

noreply@blogger.com (סיגל) — Tue, 29 Nov 2011 18:56:00 +0000

כשהגיעו שנות ה-60 לבריטניה וחתרו תחת הסדר הישן, פיליפ טאונסנד היה שם כדי לתעד את המהפכה.
הוא תיעד את אנשי התקופה, היפים והמכוערים, הלורדים ובעלי המועדונים, אנשי תקשורת ואנשי עסקים, כוכבים ואנשי חברה, אומנים ואנשי רוח ובראשם הביטלס והרולינג סטונס. הוא תיעד את הבגדים אותם לבשו, המכוניות בהם נסעו ואת המטוסים בהם טסו.
פיליפ תיעד תקופה !

1966
הביטלס ובנות זוגם עם המהרישי, מהש יוגי. טאונסנד היה הצלם היחיד שהורשה להיכנס לפגישה זו

באופן מפתיע, הקריירה של פיליפ טאונסנד תיעדה את אחד העשורים המדהימים ביותר (בלונדון ידועה התקופה כתקופת "לונדון החוגגת", שהצטיינה בפריחה של תרבות, אופנה, מוזיקה ויצירה צעירה ומשוחררת). היא החלה בדיוק בתחילת שנות ה-60 והסתיימה ממש בסופן, תקופה בה הניח את מצלמתו והחל לעסוק בדברים אחרים. מספר שנים לאחר מכן, חזר לאותם צילומים שהונחו בארונו וגילה שבידיו אוצר אמיתי - תמונות שהן כמוסת זמן שתיעדה בצורה אמיתית ומציאותית תקופה שהשפיעה על אנשים כה רבים.
תמונותיו של פיליפ טאונסנד הן שנות ה - 60.

בעוד שצלמים רבים וטובים אחרים צילמו פורטרטים בלבד, טאונסנד הרחיב את עדשתו וצילם את הרקע, האווירה והסמלים של התקופה.
דוגמה טובה לכך היא סדרת הצילומים של הרולינג סטונס הכוללת את הפעם הראשונה בה אי פעם צולמו כשהיו עניים ורעבים, בלי חוזה הקלטות, להקה שעדיין לא פרצה לתודעה.

1963
מחוץ לדירה של מיק וקית', אדית גרוב, צ'לסי

להבדיל מהביטלס שהפכו מ"בחורים רעים" ל"ילדים טובים" בהנהגת מנהלם הנרי אפשטיין, הרולינג סטונס עשו דרך הפוכה. מנהלם, אנדרו לוג אולדהם, ביקש מפיליפ לשוות להם בתמונות, מראה “חתרני, רע, ולא נעים של ילדי רחוב”. וכך נולדה סדרת הצילומים בהן הם נראים הולכים ברחובות לונדון, שותים בירה ויושבים מחוץ לבר לונדוני, נשענים על קירות התמזה בפרצופים קשוחים, שידיהם אוחזות במפשעתם. במקרה אחר הם נשענים על תאי טלפון שהפכו לאייקון לונדוני מוכר.

לא יודעת, מיק נראה לי כאן ילד טוב למדי...

תערוכת הצילומים The Beatles & The stones של פיליפ טאונסנד מוצגת בגלריית מינוטאור והיא כוללת מקבץ של 40 תמונות היסטוריות, מרגשות ונדירות, חתומות וממוספרות.

התערוכה פתוחה לקהל הרחב, ללא תשלום, עד 31.12.11
גלריה מינוטאור: בן יהודה 100, תל אביב.
שעות פתיחה: יום א’-ה’: 10:30-19:30, יום ו’: 10:30-14:00, טלפון: 03-5228424

אהבה בת 20

noreply@blogger.com (סיגל) — Sat, 17 Sep 2011 17:53:00 +0000

הרבה דברים חוגגים 20 בספטמבר.

גם שנינו. 20 שנות נישואין.

הצעת הנישואין

זו לא היתה הצעה רומנטית ומושקעת.

הוא לא כרע ברך לאור שקיעה, שלף טבעת ושאל "התינשאי לי, אהובה ?"

הוא פנה אלי בדרכו השכלתנית והמחושבת ואמר "אנחנו צריכים להתחתן כי עדיף שנקנה דירה ונשלם משכנתא ולא שכר דירה".

פעם היה יותר פשוט לקנות דירה.

החתונה

החתונה שלנו לא היתה חתונת החלומות שלי.

רציתי גן, קיבלתי אולם מנצנץ עם מנחת הליקופטרים על הגג.

מפל השמפניה, כסא המלכות מהקטיפה האדומה ולהקת הנגנים הם אנקדוטות שניסיתי למחוק מזיכרוני במשך שנים רבות.

ירח הדבש

שבוע ירח הדבש במלון הפאר (אז) ספורט באילת מומן על ידי הבוס שלי שזרק את רעיון המימון באוויר לפני החתונה ואני לא התביישתי לגבות את החוב במועד הפירעון.

ארבעה ימים אחרי שהגענו למלון, כבר הזמנו אלינו את דורית, חברה טובה שלי והיא חלקה עמנו את יצוענו.

היה קסום.

היום

היום, כל זה נראה לי כל כך לא חשוב ומאד משעשע.

זוגיות טובה וחזקה, זה מה שחשוב.

אהבה, סבלנות, כבוד, אמון, פרגון, נתינה והקשבה, זה מה שחשוב.

גם לדעת לריב ולדעת להשלים, זה חשוב.

חגיגה בת 20

בחרנו לחגוג 20 שנים במקום נהדר במעלה גמלא שקוראים לו ""Sea Zen.

במתחם שני צימרים עגולים ומושקעים לזוגות בלבד, בריכת שחיה שמימיה מחוממים וים פינוקים.

גולת הכותרת היא הנוף המהמם. פשוט רואים הכל, את צפון רמת הגולן, הכנרת, הרי הגליל, החרמון והירדן ההררי.

שקיעה אל מול כנרת

לימור, בעלת הצימרים המקסימה ומסבירת הפנים, שהפגינה ידע גיאוגרפי מפעים על האזור, אוהבת בני אדם וזה ניכר בעיצוב של המקום ובאירוח הלבבי והחם. היא השקיעה מחשבה ותשומת לב לפרטים הקטנים ביותר. מצעי כותנה איכותיים מבהיקים מלובן, כריות שינה בדרגות קושי שונות, נעלי בית וחלוקי רחצה רכים ומפנקים, מקלחת זוגית עם שני ראשי גשם, מיני בר עמוס באלכוהול ושתייה קלה, חטיפים, פירות, עיתון בשישי, ערכת משחקי מחשבה ואפילו משקפת להשקיף על הנוף עוצר הנשימה.

עשינו לא מעט טיולים בחיינו ואנחנו אוהבים לתבל את חיינו בתענוגות מסוגים שונים. זו תיזכר כאחת החוויות הנעימות, המרגיעות והמוצלחות שחווינו. ניתוק מוחלט, שקט ושלווה, רק הוא ואני ומרחבי האינסוף. הכי קרוב לאלוהים.

על 2 לילות כולל ארוחת בוקר, שילמנו 2,700 ₪.

ארוחת חמישי בערב

לימור המליצה לנו על "גיליס - בית מדרש לבשר".

יוסי וראובן גיליס מתמחים בגידול בקר ומומחים לבשר איכותי. הם הקימו את חוות גיליס הכשרה המיועדת ללימוד, אירוח וטעימה של בשר בקר איכותי. מסעדת הבשרים פתוחה רק בערבי חמישי ויש לקחת בחשבון שמדובר בבילוי ארוך ורב חושי.

יוסי מתיישב בצד כל שולחן, מספר על המקום ומתעניין באורחיו. במהלך החגיגה, הוא הסתובב בין השולחנות כאב גאה, עם מגש עץ שעליו הונח נתח רוסטביף משגע ומגיר נוזלים שהרגע יצא מצלייה, וחילק, על חשבון הבית, נתחי בשר שהיו עשויים במידה הנכונה וסחפו אנחות עונג שיצאו ממעמקי הבטן.

בחרתי בארוחת הטעימות שכללה רפת שלמה: חציל קלוי עם בשר טחון וטחינה, רול סינטה, המבורגר, אנטריקוט/סינטה ולקינוח טרפלס שוקולד מהמם על מקל קינמון.

פה לא אוכלים מהר. באתנחתא בין מנה למנה, יוסי לקח אותנו לחצר של אברם ושרה ברפת והתעקש שנכיר את אברם, פר אוסטרלי גדול ומרשים שכוחו במותניו ובחלציו והוא מטריף את כל נקבות העדר. הן מענטזות לידו מנסות למשוך את תשומת ליבו, והוא, נחמד לכולן. כשיוסי קורא לו "אברם", הוא נעמד על רגליו, מתקרב בהליכה נונשלנטית ומתמסר ללטיפות. מדובר בפר, להזכירכם.

אברם החתיך

שישי מוסיקלי

אי אפשר בלי הופעה טובה.

במרחק של חצי שעת נסיעה ממעלה גמלא, שוכנת חמדת ימים המשגעת. בלב שמורת טבע של הר מרון וחורשות מיוערות ועל הר בגובה 800 מטר מעל פני הים, מתגוררת בישוב הקטנטן משפחה אחת המנהלת צימרים, מסעדה חלבית ואולם הופעות המארח אמנים מוכרים ומוכרים פחות להופעות אינטימיות.

בערב שישי, אלוהים בחר לתת לנו את מתנת יום הנישואין שלו בדמותו של גבע אלון, המוסיקאי המוכשר שנתן לנו מצידו את נשמתו צרורה במיתרי גיטרה רוטטים.

אני אוהבת הופעות במקומות קטנים בהם נדמה לך שהאמנים מופיעים רק בשבילך וחמדת ימים היא מקום שנותן תחושה שהאמן החביב עליך קפץ לביקור אצלך בסלון.

גבע אלון בחמדת ימים

קימל בגלבוע

בדרכנו חזרה הביתה, חשבנו לעשות הפסקת אוכל באל-באבור אבל החלטנו לעצור ב"קימל בגלבוע" של השף שאול בן-אדרת השוכנת למרגלותיו של הר הגלבוע המוריק.

מבט קליל בתפריט וזה בזו וידענו. אנחנו מוותרים על המשחק המקדים ורוצים לגשת ישר לעיקר(ית).

שנינו הזמנו נתח קצבים בגריל ברוטב פלפל ומח עצמות על מצע של פירה. זה היה מהיר ואכזרי. הוא ליקק את הצלחת, אני מצצתי את העצם בקול עד שהמלצרית משכה אותה ממני בכוח.

זה היה סופשבוע מושלם, מלא אהבה וביחד, שייצרב לנצח בזיכרוני.

זה מה שחשוב.

פרטי התקשרות

Sea Zen

גיליס - בית מדרש לבשר

חמדת ימים - מועדון הופעות

קימל בגלבוע

אמון. ג'ים מרשל

noreply@blogger.com (סיגל) — Mon, 05 Sep 2011 21:14:00 +0000

"Whenever anyone asks me how I got the photographs I did, why I was often the only photographer present or got such unique access I reply simply, "Trust".

Without trust between the subject and myself I couldn't work the way I dud and still do. I have to have total access, be allowed where I want, when I want and do my thing the way I do."

Jim Marshall

ג'ים מרשל נולד ב 1936 בשיקגו אך בילה את מרבית חייו המקצועיים בסן פרנסיסקו. מרשל החל את קריירת הצילום שלו בשנת 1959 בתקופת דור הביט, ועסק בתיעוד זמרים ולהקות, לעתים בתנאי אולפן ולעתים במסגרת הופעות או סיבובי הופעות.

במהלך 50 שנות קריירה, מרשל צילם מאות תמונות אגדיות שהגיעו לתודעה הציבורית באמצעות מאות מגזינים, יותר מ-500 עטיפות אלבומים ושישה ספרים. אל אחד מספריו, TRUST, התוודעתי במהלך סדנת צילום אומנויות הבמה שלקחתי והוא שהביא אותי להתעניינות מיוחדת בו ובעבודתו וברצון לפתח נישת צילום זו.

מרשל צילם בעיקר בשחור לבן במצלמת הלייקה שלו ותיעד אייקוני פופ במלוא תפארתם על הבמה כמו גם סצינות מאחורי הקלעים שאפשרו לציבור להציץ לחייהם ולראותם אנושיים ולעיתים אף פגיעים.

הנה מעט מצילומיו המפורסמים יותר. מאחורי כל צילום יש סיפור.

ג'ימי הנדריקס מבעיר את הגיטרה שלו בפסטיבל הפופ במונטריי בשנת 1967.
"כמה שירים לפני הסוף, הנדריקס אומר לי : "נשאר לך מספיק פילם ?".
אמרתי שכן והוא פשוט אמר לי להתכונן.
הוא לא אמר חרא אבל הצית את הגיטרה המחורבנת שלו."

ג'ניס ג'ופלין לופתת בקבוק סאותרן קומפורט מאחורי הקלעים בשנת 1968

1969. ג'וני קאש מניף בכעס אצבע משולשת במהלך הופעה בכלא סן קוונטין שבקליפורניה

בוב דילן מגלגל צמיג תועה במורד רחוב ניו יורק בשנת 1963

ג'ים מוריסון ברגע מהורהר בפסטיבל רוק-פולק צפון קליפורניה בסן חוזה בשנת 1968

לד זפלין בצילום לאטלנטיק רקורדס בשנת 1970

ג'ים התלווה לרולינג סטונס במטוסם הפרטי
בסיבוב ההופעות שלהם בשנת 1972 במשך חמישה שבועות

"פרנק זאפה ישן במיטתו", נזכר ג'ים. "הכרחתי אותו לשבת לרגע,
הוא הביט את המצלמה, צילמתי כמה צילומים והוא חזר לישון שוב.
זה היה בביתו בלוס אנג'לס בשנת 1967"

הייחודיות בעבודתו של מרשל נבעה מהתעקשותו לקבל גישה יוצאת מן הכלל למצולמיו. הוא היה צלם הפורטרטים המועדף על רבים מהכוכבים שאפשרו לו להתלוות אליהם במשך ימים רבים. מרשל התפרסם בעיקר בהיותו הצלם היחיד שהורשה להיכנס אל מאחורי הקלעים בהופעתה הרשמית האחרונה של להקת הביטלס בקנדלסטיק פארק בסן פרנסיסקו ב 1966.

כמו כן, שימש מרשל כצלם הראשי בפסטיבל וודסטוק בשנת 1969.

עם נוכחות מרשימה ואישיות מחוספסת, מרשל דמה בעצמו לכוכב רוק וזכה להערכה רבה ולאמון מצד המוסיקאים אותם צילם במצבם הטבעי ביותר, ללא הוראות בימוי כלשהן. הוא ניסה לראות ולהראות אותם כבני אדם ולא ליצר דימוי כלשהו.

מרשל דיבר בגילוי לב על איך התמכרות לקוקאין דחקה לשוליים את הקריירה שלו באמצע שנות ה-70.

בשנות ה-80 המאוחרות הוא חזר ובזכות כישוריו הוא המשיך להיות מבוקש גם בקרב מוזיקאים צעירים כגון לני קרביץ, רד הוט צ'ילי פפרז ואחרים.

מרשל נפטר במרץ 2010 בניו יורק, והוא בן 74, יום לפני שהיה אמור להופיע בגלריה בעיר על מנת לקדם את מכירת ספר הצילומים החדש שלו.
"אין לי ילדים", נהג לומר. "הצילומים הם הילדים שלי".
מורשת יפה.

אנדראה בוצ'לי במדבר

noreply@blogger.com (סיגל) — Sat, 18 Jun 2011 15:38:00 +0000

חלף שבוע מאז הקונצרט של אנדראה בוצ'לי למרגלות מצדה ובמונחים של כתיבת בלוג, אולי מדובר בהתיישנות של ממש ובחוסר רלוונטיות, אבל אני חייבת לכתוב כמה מילים על האירוע יוצא הדופן ולשתף בחוויה המדהימה שעדיין מרגשת אותי.

אנדראה בוצ'לי חתם את "אאידה", האופרה הגרנדיוזית של ורדי שעלילתה מתרחשת בתקופת הפרעונים וכיאה לדבר, המדבר שלנו הפך לארץ אקזוטית קדומה.

קצת על ההפקה הלוגיסטית המהוקצעת. האתר נבנה מאפס באמצע "שום מקום". אדמתו יושרה במשך חודשים והוא הוכשר לקליטת 7,500 צופים כולל שינועם לאתר ובתוכו בסדר מופתי ובארגון יוצא מן הכלל. אוטובוסים המתינו לבעלי הרכבים הפרטיים שנדרשו להחנות את רכבם הרחק מהמתחם, והסיעו אותם עד שער הכניסה המהפנט.

תפאורה פרעונית אותנטית ומרשימה קידמה את פנינו. צעד קטן וכמו במסע בזמן, אנחנו במצרים הקדומה, פוסעים בשדרת עמודים דמויי אבן למתחם קבלת פנים עצום שכלל ברים ודוכני מזון מעוצבים ופינות ישיבה מושקעות, כשמעלינו שמי מדבר זרועי כוכבים.

דוכני המזון

על הבמה שברקע שלה מתנוססת מצדה, ניצב ספינקס גדול, שבין רגליו כניסה למקדש.

נגני התזמורת הסימפונית הישראלית וזמרי מקהלת האופרה הישראלית

וכדי להמחיש את עוצמתו של המדבר הפתוח, באה הרוח והזכירה שלטבע רצונות משלו. היא נשפה ברמקולים האדירים שנתלו על מנופי ענק בצידי הבמה הענקית ונדנדה אותם בפראות. בעיניי, ההתנהגות החצופה הזו שלה רק העצימה את החוויה והביאה אותי לחשוב שהיא חלק בלתי נפרד מההפקה ובטח שילמו לה יפה, כי בזמן ההפסקה היא שככה וכשהקריין הודיע לקהל לשוב ולתפוס את מקומו, היא חזרה להפגין נוכחות.

אנדראה בוצ'לי הוא זמר טנור איטלקי, השר פופ, מוזיקה קלאסית ואופרה. הוא נולד עם גלאוקומה והתעוור לגמרי בגיל 12. מאז פרצה הקריירה שלו, מופיע בוצ'לי בכל רחבי העולם בהופעות סולו וגם עם זמרים מפורסמים אחרים. בשלב מסוים החל בוצ'לי להופיע כזמר אופרה, אך לא זכה לביקורות טובות. בוצ'לי מכר מעל ל-65 מיליון תקליטים, וזכה בפרסים רבים, ביניהם בפרס גראמי.

המנצח מרצ'לו רוטה ואנדראה בוצ'לי

בוצ'לי הרעיד את המדבר ביצירות אופראיות וגם ב"מוזיקה קלה" ובלתי מעונבת. הוא אירח את זמרת הסופרן האיטלקייה, פאולה סנגינטי, ואת אחינועם ניני ומירה עוואד שעשו לנו כבוד.

צילומים: סיגל מזרחי. אין להשתמש בצילומים ללא קבלת רשות

את הערב המדהים חתום ביצוע משותף של אנדראה ואחינועם לשיר הנושא מתוך הסרט "החיים יפים" של רוברטו בניני. בסוף הערב הזה, החיים בהחלט נראו יפים יותר.

פריחת התפוז

noreply@blogger.com (סיגל) — Wed, 01 Jun 2011 14:56:00 +0000

אחד הריחות האהובים עלי הוא ריח פריחת התפוז שתמיד מזכיר לי ילדות נשכחת.

את אותם פרדסים שהשתרעו על מרחבים גדולים בצד הזה של העיר בו גדלתי, בטרם נעקרו לטובת בנייה צפופה ומחניקה, ושריח פריחתם אפיין את עונת הסתיו-חורף בתמימות מקסימה.

עד היום, כשאני מזהה את ריח פריחת ההדרים באוויר (בעיקר בכביש 431), אני לוקחת שאיפה עמוקה מהאוויר המבושם ונוצרת אותו שם בתוכי כמה שאפשר אבל זה נגמר מהר (431 הוא אחלה כביש, מהיר).

קבלו המלצה חמה לבושם וקרם גוף של חברת L`OCCITANE המצויינת מהליין הנקרא Cherie Fleur .

בימי הביניים בפרובאנס, כלות נהגו לענוד זרי פריחת תפוז על הראש וזה מה שהיווה השראה ליוצרי המהדורה הזו.

הליין נושא ארומה של אותו פרח לבן וקסום בשילוב דומדמניות שחורות וניחוחות של עץ ארז ומושק.

הניחוח עדין ורענן ויחד עם זאת חושני. הליין הושק בחורף האחרון, אך לדעתי הוא מתאים מאד לימי הקיץ הכבדים.

עוד בסדרה: גלוסים ושפתונים, פודרה זוהרת לפנים, צלליות, מברשות איפור, קרם ידיים, סבון מוצק ונוזלי ונר ריחני.

שיהיה קיץ קליל ונסבל.

"אני חושב שאני אוהב אותך"

noreply@blogger.com (סיגל) — Tue, 19 Apr 2011 11:14:00 +0000

לי קוררי (ברונו מרטלי כחול המבט מ"Fame") וסימון לה בון (הבלונדיני מרעיד השחלות מדוראן דוראן) היו מושאי ההערצה שלי בגיל ההתבגרות, הערצה שלא ידעה גבולות ובאה לידי ביטוי באוסף אדיר של פוסטרים וכתבות מעיתונים שכיסו את קירות חדרי, חולצות מודפסות, סיכות, צעיפים, תקליטים, לבבות פועמים ביומן, חלומות ותסריטים דמיוניים שסופם ידוע מראש. חתונה, אלא מה ?

ברונו וסימון. ימים יגידו שהטעם שלי בכוכבים עשוי להיות מוזר לפעמים...

זאת הסיבה שכשאחזתי בספר "אני חושב שאני אוהב אותך" בחנות הספרים וקראתי את התקציר מאחור, התחברתי מיד. זאת וגם בגלל שזכרתי לטובה את ספרה הקודם של הסופרת אליסון פירסון, "אין לי מושג איך היא עושה את זה"(קראתי איפשהו שהוא מעובד בימים אלה לסרט קולנוע בכיכובה של שרה ג'סיקה פרקר).

ב"אני חושב שאני אוהב אותך", אתם מוזמנים להכיר שתי חברות בלתי נשכחות: פטרה ושרון בנות ה-13, שחיות בעיירה קטנה בדרום ויילס ומסתכלות על העולם במשקפיים ורודים.

"בעיקרון, לפני גיל שש-עשרה העולם היה ציור אימפרסיוניסטי גדול, אלא אם כן צמצמתי את העיניים ממש חזק כדי למקד אותן. בסופו של דבר התברר לי שיש דברים שעדיף להשאיר מטושטשים. אבל באותה תקופה לא התעניינתי במציאות..."

השתיים מאוהבות עד טירוף בזמר האמריקאי דייוויד קסידי, כוכב משפחת פרטרידג', סדרת הטלוויזיה הלוהטת של שנות ה-70. ירחון המעריצות שלו הוא התנ"ך של פטרה ושרון, והן משננות כל מילה שהוא שר וכותב, ומאמינות בשיא הרצינות שיש להן סיכוי להיות גברת קסידי העתידית. כמו מיליוני המעריצות האחרות של דייוויד הן לא מעלות על דעתן שאת הגיגיו כותב בשמו עיתונאי אנגלי צעיר.

"בכל ראיון שקראתי אמר דייוויד שהוא מעדיף בחורות עם אופי משלהן. אבל למען האמת לא הייתי בטוחה בקשר לאופי שלי, או אם בכלל יש לי אופי, אם כי עדיין דגלתי באמונה הנוגעת ללב שהאופי הלא-ידוע שלי, שטרם התגלה, ימצא חן מאוד בעיני דייוויד כשניפגש לבסוף..."

פטרה משתפת אותנו בחינניות בכל החוויות המעסיקות אותה כנערה מתבגרת: התאהבות בבנים, ניסיונות להתחבב על מלכת הכיתה הפלצנית, חיכוכים עם אמה הגרמנייה האריסטוקרטית שמנסה להגשים את עצמה באמצעות בתה, ודימוי הגוף הבעייתי.

"הדעות על המראה שלי, בכל אופן, היו חלוקות. הייתי רזה כל-כך עד שלצדה של שרון נראיתי כמו מוכרת גפרורים ויקטוריאנית. ואל תתחילו לחשוב, "נו באמת, היא סתם משוויצה בגִזרה שלה." להיות רזה זה לא להיות חתיכה, בשום פנים ואופן. כשאת רזה, את הבחורה הכמעט-אחרונה שקונה גוזייה כי את שטוחה כמו קרש למעלה. אוף, איך אני שונאת את המילה הזאת. למעלה. "אין לה יותר מדי למעלה, נכון?"

כעבור שני עשורים, פטרה הגרושה חיה בלונדון עם בתה בת ה-13, שמאוהבת באליל נוער משלה (בן זוגה של בר רפאלי). לגמרי במקרה היא מגלה דבר-מה שאמא שלה הסתירה מפניה מאז 1974, ומחליטה להתנער מדיכאונה ולעשות משהו מטורף באמת (יחסית לאשה אלגנטית ומאופקת כמוה). סופר הצללים המתוסכל, שהצליח בקריירה אבל לא באהבה, מגיע אף הוא להחלטה גורלית...

הספר מקסים, הכתיבה קולחת ומשעשעת, וכל מי שאי פעם העריצה כוכב (או שבערוב ימיה עדיין מעריצה), תמצא את עצמה גומעת בשקיקה כל מילה ומדי פעם עוצרת, מביטה בעיניים מצועפות לאופק ומהרהרת בזיכרונות עבר או הווה...

אם אין לחם, תאכלו עוגות מבצק סוכר

noreply@blogger.com (סיגל) — Sat, 09 Apr 2011 16:01:00 +0000

את אלונה הכרתי במפגש מעריצים מתבגר ונלהב שכונס ברדיוס 100fm לקראת שובו המסעיר ארצה של פול "הטחול" יאנג.

משמאל לימין: אלונה, אלביס ואני

לתומי חשבתי שהאיש והבירה יזכור אותי מהפעם הקודמת שביקר כאן ויזמין אותי בשנית לריקוד סלואו סוער בהופעה שלשמה הוא חזר ארצה, אך מסתבר שהזיכרון אכן מתחיל לחרוק בעשור זה של החיים, שכן הוא העדיף לתת את תשומת ליבו למישהי אחרת שהזכירה לי דולפין.

לך לך, פול, אל חופים רחוקים. אני עדיין צעירה ממך בכמה שנים טובות, כך שסביר להניח שאשאר כאן אחריך. הרבה אחריך. וחוץ מזה, אינני זקוקה לך כדי להרגיש טוב.במרוצת הזמן שחלף למדתי איך לכפות את עצמי על אמנים מתבגרים נוספים. לכל אחד יש תחליף.

מה שיצא טוב מכל האירוע המכונן הזה, הוא ההיכרות עם אלונה שיינפלד-סקרימשאו. אלונה, אדה יפה בת 42, מוכשרת ומקסימה שעוסקת באפייה ועיצוב עוגות מהממות מבצק סוכר ומטפחת, בצד משפחה הכוללת בעל ותאומות יפיפיות, גם חלום לפתוח עסק משלה.

את האהבה הגדולה שלה לאפייה היא גילתה בגיל צעיר. האהבה לבצק סוכר התגלתה לפני יותר משנה במהלך סדנא שגרמה לה להתמכרות קשה ופרודוקטיבית להפליא. מהתמכרות זו נולד Ace Of Cakes, הבייבי המתוק שלה.

מידע מועיל:

העוגות של אלונה מותאמות לצרכי הלקוחות, החל מטעם העוגה וכלה בעיצובה.

טווח מחירים נע בין כ-250 ש"ח ל -400 ש"ח לעוגה מעוצבת. קוראות הבלוג יקבלו 10% הנחה.

בנוסף, ניתן להזמין זרים מתוקים, קאפקייקס מעוצבים בבצק סוכר לכל אירוע/חג.

את ההזמנה רצוי לעשות שבוע מראש.

דרכי התקשרות:

טל נייד 0544-596653

מייל lolascrim@gmail.com

צילומים: אלונה שיינפלד-סקרימשאו

יום מעשים טובים

noreply@blogger.com (סיגל) — Thu, 17 Mar 2011 19:08:00 +0000

מתי בפעם האחרונה עשית משהו בשביל מישהו ?

לו היה לי קצת יותר מהזמן, הייתי עושה יותר. הרבה יותר. לכן, במסגרת המגבלות, אני תמיד שמחה לעזור ולרתום את הבלוג שלי לטובת אנשים טובים שעושים מעשים טובים למען חברה טובה יותר.

בימים אלה יוצא לדרך יום מעשים טובים החמישי, שיתקיים ב-5 באפריל 2011.

יותר מ-70,000 ישראלים לקחו חלק ביום מעשים טובים 2010. הם התנדבו במאות מסגרות חברתיות ברחבי הארץ ותרמו יותר מ-245,000 שעות למען הקהילה בישראל.

תוכנית המנטורינג, המתקיימת באוניברסיטת תל אביב, ביה"ס לעבודה סוציאלית ע"ש בוב שאפל, היא תוכנית ייחודית, המכשירה נערות בנות 17-21, שהיו במצבים של קושי ומצוקה ובטיפול של שירותי רווחה וחינוך, להיות מנטורית-מסייעות לנערות שמתמודדות עם מצוקה כיום. הנערות מגיעות לתוכנית מכל רחבי הארץ: פנימיות, מקלטים, הוסטלים ומהקהילה ועוברות שנה שלמה של הכשרה לקראת הפיכתן למנטוריות.

כל שנה, ביום מעשים טובים, מארגנות משתתפות התוכנית בזאר בגדים ייחודי המתקיים באוניברסיטת תל אביב ללמעלה מ 300 נערות הנמצאות בקשר עם תוכנית המנטורינג. הבזאר מאפשר לנערות שמגיעות ממצבי סיכון גבוהים מכל רחבי הארץ, לחוש כשוות בין כותלי אוניברסיטת תל אביב, להרגיש מוערכות ושותפות לכוח נשי שתורם להן לדימוי העצמי ותחושת הביטחון.

אז מה צריך לעשות...

אם יש לך פריטים כמו שרשרת, צמיד, צעיף או תיק שאינך משתמשת בהם ואת רוצה לעשות מעשה טוב, את מוזמנת לתרום אותם לבזאר הבגדים הייחודי.

ואיך תורמים ?

פונים לטלי מאור - רכזת תוכנית בוגרות המנטורינג באוניברסיטת תל אביב בטלפון 0523-983595 או במייל talziv@yahoo.com

כל פריט יתקבל בברכה, אהבה והוקרה.

אני כבר מפשפשת בערימת האביזרים שלי (ומנסה במקביל להתגבר על הקושי הרגשי שכרוך בפרידה מהם...).

טליה טיירי ! תודה על היותך את ♥

קדרת בשר ושורשים בבירה

noreply@blogger.com (סיגל) — Sat, 12 Mar 2011 22:58:00 +0000

יש משהו מנחם בהכנת קדרות. אמנם זה קורה לאט לאט, אך אם השתמשתם במרכיבים הנכונים ובסדר הנכון ובישלתם אותם ארוכות, תקבלו קדרה ריחנית עם בשר נימוח. ואם בחוץ קר ובבית חם, טעמו של התבשיל אף משתבח.
אני אוהבת להשתמש בקדרה החשמלית. מאד נוח להשתמש בה והיא אף פעם לא מאכזבת. שוב, יש להקפיד על השלבים המקדימים ואז להניח לה לסיים את העבודה בהצטיינות. אני חושבת שמגיע לה בונוס, משהו כמו חופשה ארוכה בקיץ.
אז רגע לפני שהחורף בורח לנו למחוזות אחרים, קבלו מתכון מטמטם לקדרת בשר ושורשים בבירה. הבשרים מתרככים מאד כתוצאה מהבישול בבירה והתוצאה מושלמת.

מצרכים לכ-6 מנות

אי אפשר להכין קדרה טובה בלי יום חורף מושלם. מצרך הכרחי במתכון

1 ק"ג כתף בקר חתוכה לקוביות בגודל 3 ס"מ
2 נתחי אוסובוקו, כ 250 ג"ר כל אחד
מלח ופלפל שחור טחון טרי
1/3 כוס שמן זית
4 בצלים פרוסים
3 כפות סוכר חום
3 כפות קמח
2 כוסות בירה לבנה
1/2 1 כוסות מרק עוף או בקר
1 ק"ג ירקות שורש (גזר, כרישה, לפת, קולורבי, שורשי פטרוזיליה וסלרי. בפעם הבאה אוסיף גם שומר) קלופים וחתוכים גס
3 עלי דפנה
5 גרגרי פלפל אנגלי
1 מקל קינמון

הוסף כיתוב

אופן ההכנה

מתבלים את הבשרים במלח ופלפל.

מחממים שמן זית במחבת, ומטגנים את הבשרים במחזורים לסגירה. מוציאים מהמחבת.

נתחים ורדרדים ושמנמנים... סגירת הבשר נועדה לשמור על עסיסיות הנתח ולמנוע את בריחת המיצים שלו לתבשיל. אין לדלג.

מוסיפים למחבת את יתרת שמן הזית והבצל ומטגנים עד להזהבה.

מוסיפים תוך כדי טיגון סוכר וקמח ומטגנים עוד דקה.

מנמיכים את הלהבה ומוסיפים בירה בהדרגה, תוך כדי ערבוב וגירוד תחתית המחבת.

מוסיפים מרק עוף או בקר ומבשלים 5 דקות בסף רתיחה.

מסדרים שכבה של בשר בסיר ועליו ירקות שורש.

יוצקים את תכולת המחבת.

מוסיפים לסיר עלי דפנה, פלפל אנגלי ומקל קינמון.

מתבלים במלח ופלפל.

מדי פעם מנענעים את הסיר ואם חסרים נוזלים, מוסיפים מעט בירה או מים.

מחכים בסבלנות כ-3 שעות.

בזמן הזה, נסעתי לתל אביב עם עומר הנסיך לצלם תמונות ברחובות הקטנים של העיר האהובה עלינו.

קנדי. עושה יופי של עבודה.

מתלבשים יפה ויושבים לאכול.

אושר גדול.

תוספת של פירה נימוח וקרמי היא שידוך מצויין לתבשיל הזה. התוצאה הסופית

שבוע טוב ומושלם,

סיגל

ויוה לה פוש

noreply@blogger.com (סיגל) — Sat, 19 Feb 2011 22:31:00 +0000

אף פעם לא חיבבתי במיוחד את ויקטוריה בקהאם. עוד בתקופת היותה ה"פוש" בהרכב הבנות "המהפכני" הספייס גירלס, היא עצבנה אותי. היה לה פרצוף מרגיז ובקליפים היא תמיד היתה עושה פוזות מלאות חשיבות עצמית שהעלו לי את הסעיף. לא זכור לי שאי פעם שמעתי אותה שרה סולו וגם אם כן, אולי היא בכלל רק עשתה עם השפתיים.

יתרה מזאת, דווקא בה, מכל הבנות השוות בעולם, בחר אחד מהגברים המסוקסים בתבל. נסלח לו שעל הדרך קצת התפלק לו והוא רעה בשדות זרות. במרוצת השנים ולמרות הכל, הצליחו השניים לייסד את אחד מהפאוור קאפל הכי מפורסם ומצליח בעולם.

אז מה עושה גברת משועממת בזמנה הפנוי ? ראשית, מגיעה להחלטה הנבונה והמתחשבת בסביבה שעליה להפסיק לשיר ושנית, מתמקדת במה שהיא יודעת לעשות הכי טוב – לבזבז כסף רב על בגדים (הידעתם ? היא מחזיקה בכ 100 תיקי בירקין ששווים עומד על כ-2 מליון דולר !!!). ייאמר לזכותה שמסגנון לבוש סליזי אי שם בשנות ה-90 המבליט זוג שדי "דנה רון" בכל הזדמנות, נולדה אייקון סטייל אמיתית. בשנים האחרונות המירה ויקי את התחביב למקצוע כשהפכה למעצבת מוערכת המציגה סגנון עיצוב נועז ומדויק תחת המותג Victoria Beckham.

בשבוע האופנה שנערך בניו יורק הציגה ה-ויקטוריה את קולקציית אביב 2011 שלה והצליח לה.

הליין מבוסס על שמלות בלבד במראה מינימליסטי ונקי ובגזרות פשוטות ומחמיאות המדגישות את קימורי הגוף. הגוונים אחידים וערבוב הצבעים היחיד נע בסקאלה הקלאסית של לבן-ניוד-שחור. הופתעתי מההתאהבות דווקא בשמלות בצבעוניות הנועזת – כתום מנדרינה, ורוד קאדילק, צהוב, סגול, אדום.

כשדפדפתי באלבום הקולקציה, מצאתי את עצמי נאנחת לא מעט. דמויותיהן האלוהיות של קמרון דיאז וגווינית' פאלטרו עלו בדמיון. רק נבלות כמותן יכולות להרשות לעצמן להחליק לתוך השמלות היפות האלה - הן דקיקות וגבעוליות והפרוטה מצויה בכיסן.

קיבצתי את הדגמים שאהבתי ושיישארו בגדר חלום. הרי גם אם היפותטית הייתי מקבלת במתנה שמלה של VB, לאן בדיוק אלבש אותה ? להופעה בזאפה ? אז הנה המבחר לפניכם. הוא גדול ומוצלח בעיניי.

הנה עוד כמה פריטים ל Wish list הפרטי...

שבוע טוב ומקסים.

סיגל

בייגלה והנסיכה דיאנא. סיפור אהבה

noreply@blogger.com (סיגל) — Sat, 05 Feb 2011 20:56:00 +0000

"בייגלה" הוא הילד המוצלח של נעמה פלד ודודי כליפא שהם זוג (מקסים) גם בחיים.

...Love is in the air

"בייגלה" הוא בלוג על אוכל, מתכונים ובישולים, ביקורת מסעדות והמלצות, חיים טובים ומקומות יפים, הרהורים, אהבה, אינטרנט ופייסבוק. 15,590 איש אוהבים אותו. אין ספק, הילד אהוד ומקובל.

נעמה ודודי מנהלים באהבה גדולה גם את "סבב בייגלה". מדובר במפגשים חברתיים חודשיים במסעדות ומקומות שהם בודקים ואוהבים. אחרי כל ביקור במקום שאהבו, הם מספרים בבלוג, בכתיבה קולחת ומקסימה, על חוויותיהם. וכשהם מבטיחים לקחת אותנו בקרוב, הם תמיד מקיימים.

וכך היה גם עם הנסיכה מנצרת. ביום שישי האחרון, ארזנו את הנערים, עלינו על כביש 6 שתמיד מרגיש לי כדרך המובילה לארץ אחרת, ונסענו ל"דיאנא" החדשה.

בחלק זה של העיר בו שוכנת "דיאנא", כל מקום נושא בגאון את השם "דיאנא". המאפייה, הממתקייה ואפילו סלון היופי למכוניות. משעשע.

יום חורפי גשום כמו זה שהיה תמיד עושה לי טוב בלב ובילוי של יום כזה בחברת משפחה אהובה, אנשים טובים ואוכל מדהים אף פעם לא יכול לאכזב.

"יש לי מנגינות בפה", חשבתי לעצמי בחיוך שלא מש מפני לרגע במהלך אחת הארוחות הטובות שידעתי בחיי.

הייתי כל כך שקועה בעולם הטעמים המופלא, נאנחת בסיפוק, עוקבת אחרי תנועת המלצרים ועורגת למנה הבאה שלא אכפת היה לי משום דבר באותו רגע. ובניגוד למנהגי הקבוע, לא היה אכפת לי גם לא לתעד רגעים אלה כי לא רציתי להפריע לעצמי והרי ידוע לכול שלסיגל לא מפריעים בשעת האוכל. לכן, השתמשתי כאן גם בצילומים של נמרוד גליקמן, "צלם הבית" המוכשר של בייגלה.

חומוס אלוהי, חם ונימוח...

הפלאפל שלא הספקתי לדגום, כי הוא נטרף בשנייה...

פעם היה כאן סלט...

טרטר קבב טלה שלא מהעולם הזה...

מתקינים קבאבים במטבח הפתוח
צילום: נמרוד גליקמן

מנת אושר מדהימה בפשטותה...
צילום: נמרוד גליקמן

הטלה הממולא...
צילום: נמרוד גליקמן

בדרכו אליך, סיגל. אח, הנתחים השרופים האלה...
צילום: נמרוד גליקמן

ממציא דיאנא, דוחול ספאדי, ממתיק את הכנאפה...
צילום: נמרוד גליקמן

"אמא, תעשי שהוא יפסיק לנגן"...
צילום: נמרוד גליקמן

מזכרת מתכלה מהר מיום בלתי נשכח. הבייגלה של "אסף בטעמים"

היה כל כך נהדר וטוב שבדרך חזרה הפלגתי הרחק במחשבות על כמה החיים נעימים וטעימים ופספסתי את הפנייה הנכונה הביתה, מה שהאריך את הדרך ברבע שעה נוספת של הרהורים ענוגים. בסופה של הטעות הגעתי להחלטה שאני בוחרת להמשיך להוסיף חיים לימים מאשר ימים לחיים.

אני לא ממש זוכרת איך התוודעתי לבייגלה אבל טוב שזה קרה כי מאז מפלס האושר שלי אינו יודע גבולות ואני יודעת שלעולם לא אהיה בודדה ורעבה...

בייגלה יקרים, תמשיכו להוסיף לי חיים.

סיגל

דיאנא

נצרת, אל מוטראן 5053/2 (בתוך בית המלון גרנד ניו)

טלפון: 077-5156168

ויויאן מאייר - סיפור על אוצר אמיתי

noreply@blogger.com (סיגל) — Sat, 15 Jan 2011 13:25:00 +0000

ויויאן מאייר (1926-2009) היתה צלמת אמריקאית אלמונית שגדלה לסירוגין בצרפת ובארה"ב. לאחר שחזרה לארה"ב, עבדה במשך 40 שנה כמטפלת בשיקגו. בזמנה הפנוי, היא נהגה לצאת לרחובות העיר, לרוב עם מצלמת Rollriflex, ותיעדה בעיקר אנשים וסצינות רחוב בשיקגו ובניו יורק של שנות ה 50 וה-60. היא טיילה בעולם לבד בשנת 1959 ותיעדה מקומות כמו מצרים, תאילנד, טייוואן, וייטנאם, איטליה וצרפת.

100,000 תצלומיה נשארו עלומים ולא מפותחים עד שהתגלו על ידי ג'ון מאלוף, צלם עיתונות צעיר, שרכש אותם במכירה פומבית בשנת 2007 ומאז עמל על הנצחת פועלה.

לאחר מותה של מאייר, עבודתה החלה לקבל את שבחי הביקורת. תערוכת היחיד הראשונה שלה פועלת במרכז התרבות של שיקגו מינואר עד אפריל 2011.

אלה הפרטים המעט יבשים על הצלמת ועל האופן המרגש בו התגלו הצילומים המסתוריים ומעוררי ההשראה שלה.

יש משהו מאד מיוחד בצילומים. מאייר לוכדת את הרגשנות של הרגע במחווה הקטנה ביותר. אני ממש יכולה להרגיש את הרגע ובנקל להפוך להיות אחד האנשים המצולמים בתמונות, כאילו אני שם. היא גרמה לי לרצות לתפוס את המצלמה ולצאת החוצה... אבל היה לי קר.

הצילומים מושכי הלב ביותר הם של האנשים משולי ההצלחה של אמריקה העשירה בשנות ה-50 וה-60: הילדים, המשרתות השחורות, הבטלנים...

מאייר נראית אישה חזקה מאד, אולי אפילו סטואית. היא היתה סוציאליסטית ופמיניסטית. היא אהבה קולנוע זר ואנגלית היא למדה על ידי צפייה בהצגות תיאטרון שכל כך אהבה. היא נהגה ללבוש ז'קט של גברים, נעלי גברים וכובע גדול רוב הזמן.

ויויאן מאייר

הדבר המדהים ביותר הוא שלמרות שמאייר צילמה אלפי פילמים, איש מעולם לא ראה את צילומיה, אפילו לא מעבידיה שבביתם התגוררה. היא כנראה היתה אדם מאד פרטי, עובדה היא שהיא צילמה רק עבור עצמה, מתוך אהבת האומנות ולא בכדי להרשים אף אחד.

הצילום האהוב עלי

הסיפור שלה מחזק את האמונה שלי כי אם אתה חי את חייך בדרך שלך ועושה את מה שאתה אוהב, בסופו של דבר זה ישפיע על אנשים בצורה חיובית. אולי לא בדרך שאתה מודע לה, או בזמן שאתה חי בכלל, אבל אתה לא יכול שלא לעורר אנשים בדרך כלשהי, אם אתה חי חיים על פי האמת הפנימית שלך.

ועם מחשבה זו, שולחת אתכם אל שבוע נפלא.
סיגל

פוסט קצר על אוצר...

noreply@blogger.com (סיגל) — Mon, 03 Jan 2011 00:33:00 +0000

באחד מביקורי האחרונים בשוק הפשפשים, מצאתי אוצר. לא ידעתי את זה באותו רגע.
קניתי בחטף, מרוכל שמרכולתו היתה פזורה על המדרכה, 3 קופסאות פח מצופות. הן נראו לי מאד יפות, אבל לא ממש הייתי מודעת לערכן...

סידרתי להן מקום יפה במטבח, ובכל פעם שהעיניים נחו עליהן חשבתי לעצמי שיש כאן משהו ששווה לבדוק.
אז גייסתי את יכולת המחקר המדענית שלי (כן, אני חפרנית) ומאחר והמידע ברשת לא היה מספק, פניתי לגיסתי הצרפתיה (היא ממש חיה בצרפת) ושאלתי אותה מה זה ה DEPOT DE CHOCOLAT MASSON הזה ?

"Hi Sigal, Masson it s an old chocolate company, I think it does not exist anymore. It is hard to find boxes or posters of it, you are rich..."

והשערוריה האמיתית ? המחיר. 20 ש"ח...

דבר קטן, אושר גדול.

שבוע טוב
סיגל

"מלכת הכיתה והמקובלים"

noreply@blogger.com (סיגל) — Sat, 11 Dec 2010 19:34:00 +0000

לפני הרבה שנים היתה לנו מלכת כיתה אחת. קראו לה סמדר גליק. סמדר היתה מושלמת. הילדה הכי יפה בכיתה. בלונדינית, מנומשת אבל לא מדי, ארוכת רגליים וגם נורא חכמה.
וכדי לא לפגוע במושלמות האלוהית, היא גם היתה נחמדה. לכן כשעברה עם הוריה לגור בארץ אחרת, היתה לי שמחה קטנה בלב.

כשנכנסנו, אחיותיי היפות ואני, לחנות "מלכת הכיתה והמקובלים", כמו נפתח מעצמו ספר זיכרונות לא מוחשי, ממנו התעופפו לאוויר שלל זיכרונות מהשנים האלה בהן התעסקנו המון עם עניין המקובלים והלא מקובלים. נזכרתי בחרם הכיתתי שעשו עלי המקובלים פעם אחת. זה עדיין כואב.

"מלכת הכיתה והמקובלים" נפתחה לפני כשנה וחצי והיא שוכנת בבניין תמר היפה והמשופץ בנחלת בנימין בתל אביב. המקום נולד מראשה העסקי של סיגל, מאהבתה הגדולה של דפנה לוינטג' ומאהבתן של השתיים זו לזו.

הזמן בחנות נעצר בערך בשנות ה 70. ברקע התנגנו שירים של חוליו איגלסיאס, מזכירים את הבית ברחוב עולי הגרדום שגרנו בו כשהיינו ילדות, זה עם טאפט הפייזלי המזעזע וספות הסקאי החרדליות המזעזעות עוד יותר.

בממלכה האקלקטית ניתן למצוא אוסף של פריטים יד שנייה ואספנות הנרכשים בשווקים בארץ ובעולם (ברזיל, ברלין, אמסטרדם) ובמכירות של תכולות בתים, פריטי וינטג' וגם בגדי מעצבים חדשים, המסודרים כלאחר כבוד בחלל "המקובלים"...

סיגל ודפנה משתדלות להביא פריטים ייחודיים ולשמור על מחירים סבירים כדי שכולם יוכלו לקנות אצלהן. פריטי אספנות נדירים עולים קצת יותר.

המגוון הוא באמת גדול – שמלות, חליפות, חולצות ומכנסיים (גם לגברים), תיקים, תכשיטים, חפתים, משקפיים, צעיפים, מטפחות, כובעים המאכלסים שני חללים, שביניהם עובר בר משקאות.

אוסף גדול של חגורות המנמנמות יחד על הספה הישנה (20-60 ש"ח)

תיקים ומזוודות ישנים שחזרו עם סיפורים ממסעות בעולם

אפשר ליהנות גם מבירה על המרפסת המקדמת את פני הנכנסים

לימור רכשה חולצה לבנה ותפוחה ב 39 ₪ וחגורת ז'מש של MEXX ב 40 ₪ ומיטל רכשה ג'ינס מגניב של דיזל.

"מלכת הכיתה והמקובלים" הוא מקום מקסים. גם אם לא בהכרח מוצאים משהו, שווה להגיע כדי לספוג אווירה נוסטלגית לשמה תוך כדי נבירה מענגת בפריטים.

שבוע טוב,
סיגל

"מלכת הכיתה והמקובלים"
נחלת בנימין 8 (מדרחוב), בית התמר, תל אביב
טלפון 03-5106340
ימים ראשון – חמישי 10:00 עד 19:00
יום שישי 10:00 עד 18:00

יחד נשנה את כיוון הרוח

noreply@blogger.com (סיגל) — Wed, 24 Nov 2010 23:35:00 +0000

הבוקר בישר שלא בא לו עלי היום.

התעוררתי עם צוואר תפוס.
נאלצתי לצאת מוקדם מהרגיל לעבודה ולסטות מהדרך בכדי לתקן טעויות של אנשים אחרים.
התמודדתי בגבורה ארוכה עם שירות הלקוחות של HOT שניתקו לנו את קווי הטלפון בטאפס בר. איך שחיברו את הקווים, הם ניתקו אותם שוב בגלל תקלה אזורית.
מערכת הסטריאו במסעדה החליטה לא לעבוד.
הטלוויזיה החליטה לשדר רק תמונה, בלי קול.
למכונת הקפה לקח זמן להתעורר.
המנורה הצהובה היפה נפלה פתאום והתנפצה לרסיסים.
ואני עם הצוואר התפוס. כואב.
אבל רוחי איתנה, לא נשברת. אני מדלגת מעל האתגרים, משתדלת בחיוך, ומחכה לערב שיבוא.

ובערב אני אוספת את ליזה, לואיז אהובתי, ואנחנו נוסעות בקופסת הפלאים השחורה (האוטו שלי) לאירוע השנתי של עמותת "רוח נשית". את האירוע הפיקה בכשרון רב, מיטל טליה טיירי האחת והיחידה.

"רוח נשית" היא עמותה החותרת לחולל שינוי חברתי לקידום כוחן הכלכלי של נשים נפגעות אלימות בישראל, מתוך ראייה פמיניסטית ומחויבות לצדק חברתי.
נתון יבש - מתחילת השנה 16 נשים נרצחו בידי בני זוגן. מספר הנשים שנרצחו השנה הוא הגדול ביותר בשנים האחרונות. נתון יבש ומזעזע.

הערב התחיל בדברי פתיחה וברכות של העוסקות במלאכה הקדושה: מכי נאמן – מנכ"לית העמותה, ח"כ ציפי חוטובלי – יו"ר הועדה לקידום מעמד האישה בכנסת, פרופ' עינת פלד – יו"ר העמותה ואורלי זילברשץ שהקריאה שיר.

מיד אחר כך עלתה דנה ברגר המדהימה, מתנדבת בעמותה, שעשתה לאחרונה מין קאמבק וזה נורא כייף. דנה נראתה כמו מלאך וניגנה את השירים השווים שלה, במיוחד אלה מהאלבום המצויין "עד הקצה" שחוגג 10 שנים.

דנה אירחה חברים יקרים, קורין אלאל ושלום חנוך.
קורין הביאה משהו מרענן ושמח.

כששלום ניגן את "מביאה הכל" ו"קרן שמש מאוחרת", גם דמעותיי פצחו בניגון משלהן. בלתי נשלט. הוא כזה מלך.

אני מעריכה אירועים כאלה כי הם תמיד מחזירים אותי לפרופורציה ומזכירים לי כמה אני בת מזל על כל מה שבורכתי בו בחיים האלה ושזה לא מובן מאליו.
בזכות אירועים כאלה, אני מרגישה שעלי לעשות מאמץ נוסף כדי להיות אדם יותר טוב ולתרום לקהילה בה אני חיה.
אני ממש צריכה לעשות עם זה משהו.

סופשבוע נעים,
סיגל

לילה עיר...

noreply@blogger.com (סיגל) — Sat, 20 Nov 2010 14:40:00 +0000

אני אוהבת את תל אביב. אוהבת אותה מאד.

במקבץ החלומות שלי, תל אביב היא ה-מלכה. ביום שנתבגר, נעבור לגור בתל אביב. אני ילדה נצחית בנשמתי ולילדים נצחיים, אין כמו להתבגר בעיר שאף פעם אינה הולכת לישון.

אני אוהבת במיוחד את איזוריה הישנים של העיר. אני מסוגלת להסתובב שעות על גבי שעות ברחובות והסמטאות שהזמן כמו עצר בהם מלכת. לעיתים אני מוצאת את עצמי כמעט נמרחת על עמוד בשל ראשי המוסת ומבטי הנעוץ בחלונות הבתים, תוך כדי הליכה.

אתמול בלילה, החלטנו באופן ספונטני לבקר בפסטיבל הפסנתר, אירוע מוסיקלי קבוע בתל אביב. ענת סגל, מוסיקאית משובחת ועדיין לא מוכרת מספיק, הופיעה ברחבת סוזן דלאל בנווה צדק ונורא רציתי לשמוע אותה.

נווה צדק שייכת ל"תל אביב הקטנה" המכונה "העיר האדומה". זוהי שכונה מהממת לכל הדעות. מי לא היה רוצה לגור בה. האווירה היא חו"לית לגמרי והיא יפה ביום ויפה אף יותר בלילה, עת דייריה שוכנים בבתים המושלמים שלהם, אורות יפים מאירים את חלונות העץ הגדולים והגגות הירוקים, בתי הקפה והברים מתמלאים ברומנטיקה והסמטאות הקטנות המוארות בפנסי רחוב, ריקות מאדם, שלוות ומסתוריות...

שיריה הנעימים של ענת סגל השתלבו מצוין עם אווירת הלילה הקסומה. כנסו לקישור וצפו בתמונות תוך כדי...מובטחת לכם חוויה נהדרת.

It must be love - Anat Segal

גבריאל גלריה לעיצוב

הגלריה של תום סלמה

וזאת תל אביב באמצע פקק משעמם, לא מאתמול...

שבוע טוב,
סיגל

כבר הסתיו עכשיו ויש חומוס פול טעים טעים...

noreply@blogger.com (סיגל) — Thu, 28 Oct 2010 18:20:00 +0000

זה מה שאומרת תחזית מזג האוויר לסוף השבוע הקרוב: ביום שישי יהיה גשום לפרקים וביום שבת יהיה קריר מהרגיל. איזה כייף. אני נוסעת לסופשבוע של בנות באמירים כך שלהתרגשות הרגילה המאפיינת בילוי עם חברות, מזג האוויר הסתווי יוסיף מימד נוסף של נינוחות ורכות ונוף שמיים סתוויים לאורך כל הדרך.

וכשאני נשארת בבית ולא נוסעת לסופשבוע של בנות ובחוץ מזג אוויר סגרירי, בשבת בבוקר אני מבקשת מבן זוגי בקול מתפנק "קוקי, בבקשה תכין לי פול...". וקוקי ממש יודע להכין פול עם כל התפאורה שמסביב; הירקות החתוכים, הביצים הקשות, שמן הזית, הרוטב החמצמץ והפיתות החמות...

הפעם אתן את הכבוד לגיסי דרור, שחי מארוחה לארוחה. ואצלו יש שלוש כאלה ביום, שבעה ימים בשבוע. דרור בשלן ידוע ואחד המאכלים שהוא מתמחה בבישולם ובאכילתם הוא החומוס-פול.

מתוך הבלוג המקסים "4 שעות ביום שישי", הנה הסיפור של דרור + מתכונים פשוטים וקצרי הכנה.

את ארוחת שבת אני מתכנן כבר מיום שישי, בעצם את כל ארוחות סוף השבוע אני משתדל לתכנן מראש.
מכיוון שאני מאלה שיודעים שחומוס ופול טוב אוכלים בבוקר (אולי הדם המצרי שבי) החלטתי שהפעם אני לא מבקר בבית המקדש שלי "אבו חסן" אלא הופך להיות אחד כזה.

וכאן מתחילה הפעילות, השרייה של החומוס במים, מיום שישי אחה"צ, בדיקת מלאי של המצרכים בבית: חומוס, טחינה, לימון, מלח, כמון, בצל ירוק וכמובן קופסת שימורים של פול מצרי - לא מדובר בקופסת שימורים סטנדרטית של חברה מקומית אלא בקופסה המיוצרת אצל שכנינו מדרום, ארץ המוצא של הפול מצרי- מצרים, אותה ניתן להשיג במזרח ירושלים.

בשבת בבוקר, שזה אומר בשעה 8 לערך אני מתחיל במלאכה, מבשל, משרה ושוב מבשל ובסוף טוחן. בסיום כל הבלגאן וכעבור שעתיים נולדת יצירת הפאר שלי חמה וטעימה להפליא ואפילו בריאה, הרי ידוע שקטניות הן אחד מאבות המזון וכך גם הטחינה, התוספות מסביב – זאת הבעיה.

ואיך שכחתי, כדי שהטעם יצא ממש טעים חייבים להוסיף תבלין שלא ניתן לרכוש בשום מקום, אהבה והרבה אהבה לאוכל טוב.

טוב, אז הנה המתכון (הכמויות הן "לפי העין", הוותק והניסיון....):

{ לחומוס }

חומוס יבש

טחינה גולמית

מיץ לימון טרי

מלח

אבקת סודה לשתיה

לקישוט:

שמן זית, כמון, פפריקה, פטרוזיליה קצוצה

{ אופן ההכנה }

משרים את החומוס במים ללילה שלם או לחלופין כשעה במים רותחים.

שוטפים היטב את החומוס ומסננים.

מבשלים בסיר עד להרתחה, עוד כשעה, אפשר גם יותר.

(את הקצף שנוצר בזמן ההרתחה והבישול יש להוציא בעזרת כף מסננת, כך גם לגבי קליפות החומוס).

מסירים מהאש , מסננים בשנית ושוטפים, בשלב זה יש להוציא את קליפות החומוס המיותרות.

(אין צורך לקלף אחד אחד אבל את אלו שכבר השתחררו להוציא).

להוסיף כף אבקת סודה לשתיה, לערבב ולחכות כחצי שעה.

לשטוף היטב את החומוס ולהכניס לסיר להרתחה נוספת. הפעם יש לשים לב, ככל שתאריכו בזמן הבישול החומוס יהפך מחיתי כך שההרתחה היא למינימום של חצי שעה ובהמשך שווה לבדוק מידי מספר דקות את עמידות החומוס.

בסיום ההרתחה יש לשמור כוס ממי הבישול של החומוס.

מעבירים את החומוס למעבד מזון (רצוי בלנדר).

מוסיפים לימון (והרבה) מלח לפי הטעם וטחינה.

את הטחינה יש להוסיף בהדרגה מכיוון שהטחינה גורמת למרקם להיות משחתי ולכן יש להוסיף כמות קטנה בכל פעם.

טוחנים עד לקבלת מרקם עדין, טועמים ומוסיפים מלח ולימון לפי הצורך.

{ סידור הצלחת }

מעבירים את הפול לסיר ומרתיחים.

מסדרים בצלחת עמוקה את החומוס:

שמים 2-3 כפות במרכז הצלחת ובסיבוב מורחים לצדדים.

במרכז הצלחת שמים 2-3 כפות פול.

מפזרים, כמון ,פפריקה (אפשר ואפילו רצוי חריפה), שמן זית ולימון.

מגישים עם בצל ירוק או יבש ופיתות חמות.

יאללה, לעבודה! תתחילו לנגב ותיהנו . לגבי שתייה אני ממליץ על פנטה תפוזים ואם ממש רוצים ליהנות אז לכו על מירנדה. זה המשקה הכי טוב עם חומוס, למה? לא יודע.

תודה לך דרור...

ושתהיה שבת נעימה ,

סיגל

Spinal Tap

noreply@blogger.com (סיגל) — Fri, 15 Oct 2010 14:52:00 +0000

Spinal Tap הגיחה לאוויר העולם בסרט הסאטירי מ-1984, בבימויו של רוב ריינר ובכיכובם של השחקנים והקומיקאיים האמריקאים מייקל מק'קין, כריסטופר גסט והארי שירר. הסרט, אשר היווה פרודיה בוטה על כל הקלישאות והגוזמאות של הרוק, ליהק את הקומיקאים כחבריה הלא נבונים במיוחד של להקת רוק כבד משנות ה-70, "הלהקה הרועשת ביותר בבריטניה", המתמודדת עם צניחה בפופולריות שלה בשנות ה-80, ובעקבות זאת מקיימת סיבוב הופעות כושל בארה"ב. פסקול הסרט תיאר את הרוקנ'רול של האייטיז במידה כה מוצלחת עד שגרם לאנשים רבים אשר לא ראו את הסרט להאמין כי Spinal Tap הייתה להקה אמיתית.

Spinal Tap. ככה גם קוראים לחנות המגניבה של זוהר בשוק הפשפשים. בחנות של זוהר מוכרים תקליטים, דיסקים וספרים יד שנייה.

כשאני רוצה להתרגש מחדש (וזה קורה המון), אני באה לזוהר, נוברת ככה לאט לאט במאות הדיסקים המאובקים, שלכל אחד יש סיפור משל עצמו ומדמיינת את מסע חייו המסתורי של כל דיסק, אצל מי נוגן ואיך בסופו של דבר מצא את עצמו בתיבות הקרטון של זוהר. פעולת הדפדוף בעשרות שורות של דיסקים מרגיעה ומסחררת. בין שלל הדיסקים, המסודרים לפי קטגוריות אבל לא בסדר הא-ב, חבויים דיסקים נדירים ואיכותיים שאספנים ומביני עניין במוסיקה ישמחו לאמץ. קיימת סבירות גבוהה להיתקל בדיסקים המעוררים זיכרונות מתקופות יפות בחיים שכבר הספקנו לשכוח...לא אחת מצאתי את עצמי מחייכת לעצמי כשנתקלתי בדיסק מהעבר...

ההיצע מתחלף בתדירות גבוהה (זוהר לא מגלה מאיפה מגיעים כל הדיסקים האלה. וואו, המסתורין הזה...). דיסק שראיתם היום בחנות, עשוי לא להימצא בפעם הבאה כי הוא כבר מצא לעצמו בית חם. תשאלו את זוהר אם יש לו דיסק ספציפי, והוא מיד יכוון אתכם למקום הנכון. זוהר גם בודק כל דיסק ודיסק לפני הוצאתו למכירה ונותן "אחריות מלאה".

מה תאמר, יזהר, אם אפגוש בך היום כך לפתע פתאום ?...

אוסף תקליטים ע-נ-ק !!!

פריטים מצהיבים בני 25 שנים ויותר...

ביום יום זוהר הוא אב הבית של Old Jaffa Hostel, "בית הארחה לתרמילאים הטוב במזרח התיכון" לדברי זוהר, הממוקם מעל החנות הקטנה, במבנה אבן עם תריסי עץ כחולים וישנים.

הפינה הכי ירוקה בשוק הפשפשים

את אהבתו למוסיקה הוא מממש באמצעות החנות אותה הוא פותח רק בימי שישי. הוא וטקילה.

טקילה, חברו הטוב של זוהר, שמשמש כדוגמן בשעות הפנאי

גם הפעם החלטתי להטיב עם עצמי ויצאתי עם אוצר גדול במיוחד:
The who, Paul Mccartney, Janis Joplin, Tom Waits, Marvin Gaye, Santana, Pink Floyd, Van Morrison, Bob Dylan, Led Zeppelin, Thin Lizzy… ובגזרה העברית רמי פורטיס, אוסף אלפנט נדיר ו"רדיו חזק", תקליט בן 30 של תיסלם...

וגם המחירים מעלים חיוך גדול של סיפוק – החל מ 10 ₪ ועד 55 ₪ לאוספים כפולים.

סופשבוע נעים ושבת טובה.
עם כל המוסיקה הזאת, לי בטוח יהיה טוב ונעים...

סיגל

Spinal Top
עמיעד 13 יפו (שוק הפשפשים)
טל. 054-7347050 זוהר
פתוח בימי שישי בין השעות 10:00-17:00

סטודיו פעם

noreply@blogger.com (סיגל) — Mon, 11 Oct 2010 20:49:00 +0000

אילנה יניב, בעלת סטודיו פעם, פנתה אלי במייל אחר שהתוודעה לבלוג שלי ודרכו, לאהבתי לסגנון הקאונטרי. היא הציעה לי לבקר באתר שלה ולהתרשם מיצירת כפיה. שוטטתי באתר היפה ומיד כתבתי לאילנה שאשמח לבקר בסטודיו שלה. אז קבענו לשבת.
חמושה בלימי, מושית ונורית דלק מוארת (שום דבר לא יעצור אותי), יצאנו בחצות היום למושב רזיאל שליד בית שמש.
יופיו של יום שבת האחרון ומזג האוויר הנהדר שנלווה אליו הבטיחו נפלאות. הדרך המובילה אל מושב רמת רזיאל היא אחת הדרכים היפות שיש. כביש צר, פתלתל, המטפס מעלה מעלה, מוקף בירוק ועטוף בנוף משגע של הרי יהודה.

הכניסה לבית מהממת. מיד לאחר שלט הכניסה "סטודיו פעם", במורד המדרגות, עומד בית לבן עם חלונות כחולים גדולים, המפתים להציץ דרכם, מוקף בעצים וצמחייה מטופחת. הסטודיו ממוקם בחלק התחתון של הבית, ובחזיתו מזרקת מים מפכים.

אילנה קיבלה אותנו עם חיוך וסרבל נגרים והכניסה אותנו לסטודיו. הלב דילג על פעימה. הגעתי לגן עדן.
החדרים עמוסים בעבודות נגרות, ריהוט משלים בסגנון קאונטרי, כלים ואביזרים ברוח התקופה המאופיינים בצבעוניות פסטלית מאופקת ובקווים נקיים וטבעיים.

אילנה מספרת שהאהבה לעיצוב הגיעה מהבית. כבת לאם ממוצא הולנדי, לעיצוב ולאומנות היה חלק נכבד מאד בתרבות המשפחה. תמיד היו שם ירחוני עיצוב. עוד כשעבדה כפיזיותרפיסטית, אילנה החלה להכין את הקרקע לפתיחת הסטודיו והכל מתוך אהבה לחפצים ישנים ופשוטים. "זה היה שם תמיד. השינוי זרם בטבעיות, לא היו זעזוע או משבר שמתוכו החלטתי לקום יום אחד ולעשות שינוי", כך היא אומרת.

בשנת 1994 הוקם הסטודיו הכולל שטח תצוגה ובית מלאכה לעבודות עץ, קרמיקה וצבע. לאחרונה אילנה החלה לייצר אריחים בדוגמאות Delft בצבעי קובלט ובמוטיבים כפריים, משולבים בקופסאות, בדלתות ארונות, בקרשי חיתוך ובמגשים.

רעיונות למוצרי החדשים היא מקבלת מביקורים במוזיאונים פתוחים, שווקי פשפשים ומספרות על Country ו- Vintage. רבים מהמוצרים גם באו לעולם בעקבות דיאלוגים עם חנויות שהביאו תמונת רהיט או פריט מבית סבתא.

אילנה גם בונה רהיטים ופריטים לפי הזמנה ומשווקת את האוצרות שלה למגוון חנויות.

הפיתוי להציץ לביתה של אילנה סופק כשהיא לקחה אותנו לסיור בבית היפה. כל פינה מעוצבת למשעי, משקפת את אהבתה של אילנה לדברים יפים ומקרינה חום וביתיות. לא רציתי לעזוב.

ברור שאינני יכולה לצאת ממקום כזה בידיים ריקות.
רכשתי קופסאת עץ מעוטרת בזכוכית סבתא, שנראית כמו מכתבה קטנה. אני חושבת להשתמש בה כארגז לחם אבל היא בהחלט יכולה להתאים לשימושים נוספים.

שעות פעילות
אילנה: "אני עובדת בין השעות 8.00- 15.00 כולל סופי שבוע, אך מאחר ויש גם חיים , עדיף לבדוק מראש שלא יצאתי."

מומלץ ביותר.

שבוע טוב,
סיגל

סטודיו פעם
רמת רזיאל
טל. 02-5342263
פקס 02-5332048
http://www.studiopaam.co.il/

רקמה עם סיפור

noreply@blogger.com (סיגל) — Sun, 03 Oct 2010 22:10:00 +0000

לימור אחותי, ידועה בכינוייה "נברנית הזבל" משום שתמיד היא מוצאת מציאות מופלאות בדוכנים הצדדיים בשוק הפשפשים. אלה שאתם יודעים, תמיד חולפים על פניהם ולפעמים זורקים מבט, לפעמים לא...

רשות הדיבור אליך, לימור...

"טוב, אז הכל התחיל מזה שהחלטנו שאנחנו יוצאים לשוטט בדרום תל-אביב/שוק הפשפשים. אחרי טיול קצר במושבה האמריקאית המשכנו לשוק הפשפשים מלאי השראה בחיפוש אחרי גובלנים של פרחים.

הרעיון התגבש במוחי לפני מס' חודשים בשיטוט סתמי בשוק בו פגשתי במקרה בגובלן הראשון בשוק, גובלן מדהים ביופיו, של שושנים אדומות רקומות על רקע קרם, ממוסגר במסגרת ישנה ומוזהבת. זה היה כמו למצוא אבן חן בתוך ערמת חצץ. הוא מיד תפס את עיניי. תליתי אותו בודד על הקיר בסלון שלי.

את הגובלן השני כבר חיפשתי. יצאתי לשוק במטרה מדויקת מאוד. פשפשתי ונברתי ואחרי מאמצים וייסורים מצאתי אותו בערימה של ג'אנק, גובלן של ורדים אדומות על רקע שחור עם מסגרת אפורה... מיד נתלה גם הוא על קיר הסלון וככה עמדו להם שני הגובלנים היפים שלי בודדים ומיותמים, לא שייכים לכלום גם לא זה לזה.

מאז הייתי עוד מס' פעמים בשוק וכמה שחיפשתי והתאמצתי לא מצאתי אפילו גובלן אחד. אבל כמו בכל אגדה, ביום שישי האחרון קרה נס. דוכן אחרי דוכן, חנות אחרי חנות, הם ממש קפצו לי ליד, אני בצד אחד של הרחוב, דרור בעלי בצד השני, מאגפים את השוק מכל הכיוונים... והם היו שם יפיפיים ומלאי סיפורים...הגובלנים שלי !

תמורת 60 , 40, 30 ו 20 ₪ יצאנו עם שלל לא קטן. מיד שהגענו הם נתלו לאחר כבוד לצד אחיהם הותיקים בתאום מושלם, פשוט "וואו אחד גדול"!!!!"

לימי, המשיכי לנבור בזבל. יוצאים לך דברים נהדרים.

שבוע טוב
סיגל

קולאז' Sale

noreply@blogger.com (סיגל) — Wed, 01 Sep 2010 21:23:00 +0000

יום שישי (הראשון של החודש) כבר בפתח ואיתו מכירת קולאז' Sale משובחת בסטודיו של קרן שביט עליה כתבתי בעבר.

מעולה למי שעדיין לא הספיק לרכוש מתנות לחג, ממש ברגע האחרון...

סופשבוע נעים,

סיגל

השפה של המניפה

noreply@blogger.com (סיגל) — Wed, 18 Aug 2010 22:08:00 +0000

אלוהים, כמה חם !!!

אילו יכולתי להרשות לעצמי, הייתי שוכרת משרת מסוקס, אולי אחד מעשרת הגברים היפים שבחרתי זה מכבר, שיקרקר סביבי ויעשה לי נעים בשיער וגם רוח במניפה העשויה ענף תמר וכך יצנן את ימי הקיץ המהבילים והלא רצויים שמסרבים לומר שלום ולהסתלק מפה.

מה שאני כן יכולה לעצמי זה להמשיך לטוות חלומות או לרכוש מניפה שווה וקולית מבית היוצר של המעצבת שרון ירושלמי, הנמכרת תחת המותג fancy hand fans. וכך עשיתי.

המניפות מעוצבות בשיק אורבני ומשקפות את אופנת הרחוב העכשווית עם טוויסט רומנטי של פעם. הן מגיעות במגוון דגמים מגניבים ונושאות שמות אקזוטיים. המניפות עשויות עץ וכותנה והן קלילות ונוחות לנפנוף בחום הישראלי.

ויש השקעה לא קטנה גם באריזה. כל מניפה ארוזה בשקית אורגנזה ממותגת ומצורף אליה מדריך לשפת המניפה הייחודית.

במדריך איורים מקסימים של אופן התקשורת שהיתה מקובלת במאה ה 19 בקרב בנות האצולה המנפנפות אשר ידעו לשדר לבחוריהן בדיוק מה הן רוצות – נשיקה, חיבוק, משקה – להתאוורר ולתקשר בו זמנית ללא מילים...

המניפות נמכרות במגוון חנויות ברחבי הארץ (באתר המותג יש רשימת חנויות). את ה gothic rose שלי רכשתי בדוכן של המותג בפשפשוק בליל חמישי שעבר תמורת 59 ₪ (למען האמת, רכשתי את המניפה לצורך צילומים למסעדה הספרדית שלנו אבל היא מאד שימושית לצרכים נוספים).

שייגמר כבר הקיץ. ואם כבר חם, אז לפחות שיהיה בסטייל...

שלכם,
סיגל

http://www.fancyhandfans.com/